ש' מרקוביץ
"חמש שאלות"  - לשמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים
"קול של תל-אביב" ("ידיעות אחרונות") 4.6.1982
 
    
            באחרונה יצאו או עומדים לצאת לאור ספרים פוליטיים רבים שנכתבו על-ידי עיתונאים – ביניהם, "סבירות נמוכה" מאת שלמה נקדימון (פרקים ממנו מתפרסמים ב"ידיעות-אחרונות"), ספר של אריה אבנרי על השר דוד לוי, ספר של מתי גולן על יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס, ספר של אמנון ברזילי על התנועה הדמוקרטית לשינוי, ספרו של דני רובינשטיין על גוש-אמונים וקדם להם "רצח ארלוזורוב" מאת שבתאי טבת.
*    מר גולן כיצד אתה מסביר את התופעה?
     גולן: אני חושב שיש כאן היענות לדרישת הקהל, מצד אחד ותגובה על ההתרחשויות מצד שני. הייתי אומר שזהו דיון מעמיק יותר בבעיות אקטואליות שהעיתונות נותנת את דעתה עליהן. יש בזה גם מעט מן ההצצה אל מאחורי הפרגוד של האנשים ה"מורמים מעם". יש גם סקירה של אירועים, לעיתים מזוויות-ראייה שונות, בהם השתתף הפרט בישראל מתוך כורח וגורל.
*    האם קיים בארץ שוק לספרים פוליטיים?
     גולן: אם מוציאים ספרים כאלה, יש לשער שכן. אני מניח שספרים פוליטיים בדרך כלל גם מתורגמים לשפות זרות והם מעניינים גם אנשים בחו"ל.
*    האם עיתונאי הכותב ספרים הוא גם חבר באגודת הסופרים?
     גולן: לא, לעיתונאים יש אגודה שלהם. מי שרוצה להתקבל לאגודת הסופרים צריך להוציא ספרים בתחום הספרות היפה ולזכות בשני שליש של הקולות בוועד האגודה שלנו.
*    האם אין חשש שציבור הקוראים יעדיף ספרות כזו על ספרות יפה?
     גולן: החשש הזה קיים תמיד. ספרות יפה אינה עוסקת רק ברגעי. היא עוסקת יותר באדם עצמו. מי שרוצה להכיר את עצמו וללמוד מן הניסיון האנושי יקרא ספרות יפה. לכן אינני רואה כאן תחרות.
*    אתה עצמך קורא ספרים פוליטיים?
     גולן: מעט מאוד. אני חייב להודות שהם משעממים אותי. אותי מעניין יותר סיפור טוב, למרות המצב הלוהט בארץ.