שרה ליבוביץ-דר
"אין ספק שיימצא לו מחליף"
על המשמר 14.6.1991
 
   
איזו סערה בקלושמרל. יומיים לפני שבוע הספר, הגיש יו"ר אגודת הסופרים העבריים את התפטרותו, ומאז יהופיץ כמרקחה. שיחות טלפון מתעופפות בקדחתנות, פטיציות ובקשות והתארגנויות בעד ונגד, ומי יירש ומתי. כלומר, החגיגה האמיתית, המהותית, של הספר העברי, לא בכיכר מלכי ישראל מתרחשת, על פני כך וכך שולחנות של קילומטר-רץ, אלא בכוכי האגודה, מפה לאוזן, מאפרכסת לשפופרת. והכל בעילום-שם מוחלט. בסודי-סודות. קרקס, ברדק, מגוחך, סיפור עצוב, טרגדיה, כך מכנים הסופרים את אגודתם, אולם מקפידים מאוד שלא להיחשף בשמם, וזאת בעקבות החלטתו של ועד האגודה שלא להדליף דבר מהנעשה באגודה.
שמאי גולן, היו"ר המתפטר, מתעקש לומר כי התפטרותו, חודשיים בלבד אחרי בחירתו המחודשת לקדנציה שנייה, באה כדי להתמסר לכתיבה. חבריו זוקרים גבה. כתיבה זה דבר יפה, הם אומרים, אולם היוקרה והמשכורת של יו"ר האגודה יפים יותר. הוא מתפטר מפני שאין לו רוב לשום החלטה. תשעה חברי ועד השתלטו על האגודה והם מנהלים, למעשה, את ענייניה ומנסים להעניק לה גוון ימני בולט. על רקע זה, אגב, ובלי כל קשר לגולן, התפטר שלמה-ניצן מחברותו בוועד. התפטרויות נוספות צפויות בכל יום.
ההחלטות שלגביהן מתנהלות "מלחמות דמים", נוגעות בעיקר למינויים. חברי הוועד נאבקים, למשל, על כמה מקומות בוועדת החוץ. חבר ועדת החוץ מרבה לנסוע לחו"ל, מארח סופרים מארצות זרות, זוכה שספריו יקודמו בשווקים הבינלאומיים. "קורים באגודה מעשים כוחניים, מסוכנים. ההתארגנות לא נקייה, אינטרסים מובהקים של שמור לי ואשמור לך. כל מי שיש לו קצת מצפון מתרחק מהדברים האלה", אומר חבר ועד, "אמנם לא מתים מזה, אבל בהחלט לא נעים לעבוד כך."
אחד מאלה שוועדת חוץ מאוד חשובה להם, הוא המשורר עודד סברדליק, שזכה להיבחר לוועדה בכל הקולות של חברי הוועד. סברדליק אינו מוכן להגיב על מה שמתרחש באגודה, ושאלות בנושא זה מעוררות בו כעס רב. הדבר היחיד שהוא מוכן כן לומר הוא, שהוא אינו משתתף בפוגרומים.
גם הסכסוך בין מנחם פרי לאמנון נבות לא הוסיף לאגודה בריאות. נבות, כזכור, מתח ביקורת ארסית על פרי בבטאון האגודה, "מאזניים". פרי מיהר להכריז כי יתבע את האגודה לדין. גולן שחרר הודעה רפה האומרת, ש"מאזניים" הוא עיתון חופשי, וכל סופר רשאי להתבטא בו כאוות עטו.
רק שבעה סופרים טובים?
            גולן, זאת יש לומר לזכותו, הוא האיש שהתפיח את לחייה של האגודה והכניס בה קצת סומק נעורים. הוא נולד בפולין, עבר שם את השואה, עלה לארץ בגיל 14, עבד כמורה וכמנהל של בית הסופר בירושלים. הוא כתב שישה ספרים: "באשמורת אחרונה", "אשמים", "מותו של אורי פלד", "בריחות למרחקים קצרים", "המארב" ו"חופה". מלבד "מותו של אורי פלד", שיצא בספריה לעם של "עם עובד", רוב ספריו נמכרו באיטיות.
            פעלתנותו העסקנית של גולן נמרצת ויעילה מאוד. בראשית שנות ה-80, כשנבחר בראשונה ליו"ר האגודה, הוא הקים את קפה "הספרייה", ארגן ערבי ספרות, שיפץ את בית האגודה והזריק בו חיים. הבית היה מת לגמרי לפניו, מודים גם יריביו. אלא שבאחרונה תש כוחו. באחת מישיבות הוועד שדנה, כמובן, במינויים לוועדת החוץ, התפרץ בזעם נורא חבר ועד נסער, כאשר גולן הציע להעביר את הדיון במינויו של החבר הזה לישיבה הבאה. גולן התרגש מאוד, חש ברע, למקום הוזעקה ניידת שח"ל, גולן אושפז בבית חולים ושם, כנראה, החליט כי בריאותו חשובה יותר מהעסקנות האינסופית הזו בתככים קטנוניים, ולכן הוא קם והולך, אומרים חבריו לוועד.
            גולן, אולי כל האגודה הזו יכולה לקום וללכת? למי היא נחוצה?
            "סופרים זקוקים לאיגוד מקצועי, שיסייע להם וידאג להפצת הספרות העברית. תמיד היו סופרים שרצו לעזור לסופרים אחרים, כמו ביאליק. לא שאני משווה את עצמי אליו, אבל פעם סופרים לא התביישו לעסוק בצרכי ציבור ולעזור לחבריהם."
ואתם עוזרים?
            "בוודאי. אנחנו מגינים על הסופר. לאחרונה העלינו את תעריף שכר הסופרים, למשל, וחתמנו על הסכם עם 'תמוז' להוצאת ספרים משותפים. הסופר הוא הרי העובד הלא-מוגן היחיד בכל המערכת הזו של הוצאת ספרים."
            סופר טוב מוגן.
"איך?"
            על-ידי איכות יצירותיו.
            "את מתכוונת לומר, שמי שמוכר הרבה הוא מוגן, אבל לא תמיד מי שמוכר הוא גם מי שמוצלח וטוב."
            מי בארץ מוכר הרבה אבל לא איכותי?
            "חס וחלילה. רק זה חסר לי, לענות על השאלה הזו. אני רק יכול להגיד, שיש סופרים ומשוררים רבים, שאינם זוכים לפופולאריות, שמהדורה של ספרים שלהם מגיעה לאלפיים עותקים במקרה הטוב, והם טובים לא פחות ממאיר שלו, עמוס עוז, בולי וגרוסמן. האם את באמת חושבת, שמתוך 420 חברי האגודה רק שבעה סופרים אכן טובים?"
            מי, למשל, איכותי ולא ידוע?
            "שמעון בלס, יוסף בר-יוסף, משה דור, דליה הרץ, שלמה טנאי, איתמר יעוז-קסט, אריה סיון, אלכסנדר ויונת סנד, צבי עצמון, אלישע פורת, עודד פלד, ישראל פנקס, עזריאל קאופמן. גם את אהרון אפלפלד לא מכירים, למרות שנדמה שהוא מאוד מפורסם. תיכנסי פעם לסמינר למורים ותשאלי אם שמעו עליו, ואם כן, אז שיציינו יצירה אחת שלו – ותופתעי מאוד."
            גד יעקובי, חבר מכובד באגודה, הוא סופר טוב?
            "בחייך, אל תשאלי אותי שאלות כאלה."
            אתה סופר טוב?
            "אני טוב מאוד. אם לא הייתי חושב שאני טוב לא הייתי כותב."
            מדוע, אם כן, אתה לא מפורסם?
            "יש לי ספרים שזכו בפרסים ספרותיים. 'מותו של אורי פלד', למשל, זכה בפרס רמת גן. את יכולה לזלזל בפרס הזה, אבל גם דליה רביקוביץ זכתה בו."
            ובכל זאת, למה את עמוס עוז מכירים ועל שמאי גולן שמעו מעטים?
            "קשה לי לענות. אילו היה לסופר מתכון איך לכתוב משהו שיהיה בסטסלר ואיך להגיע לכך שיהיה מפורסם ופופולרי, אז כל סופר היה מפורסם מאוד. אבל, למעשה, איש אינו יודע למה ספר מסוים הוא רב-מכר. לפעמים זה תלוי במסר שמוסר הספר בזמן מסוים לקהל, ותלוי גם במידת הפופולאריות של הסופר, בלי קשר לכתיבה שלו, אלא הוא בתור הוא."
            קורה לך שאתה חולם להיות פופולרי?
            "בהחלט הייתי רוצה שהספרים שלי יימכרו כרבי-מכר. הרי כל סופר רוצה הד לכתיבתו ופידבק גדול, ולצערי, מעטים זוכים לזה. הסופרים הגדולים כמו עוז ויהושע, ראשית כתיבתם חלה בעת ראשית כתיבתי, בתחילת שנות ה-60, והם עדיין ידועים מאוד. 30 שנים עברו ואותה שכבה נמצאת בצמרת. והרי אי-אפשר לומר שלא קמו סופרים טובים במשך השנים האלה."
            אולי, באמת, לא קמו?
            "קמו. אין לי ספק שקמו. אלא שדרושה גישה חדשה כדי לגלות אותם."
            ואתה מחכה לגישה הזו כדי שתזכה לפריחה?
            "אין לי ספק שאפרח, הרי ספרים שלי השפיעו על כתיבתם של אחרים."
            על מי?
            "אני לא יכול להגיד. שיקום חוקר בעקבות הכתבה הזו ויבדוק ויראה, שאני בהחלט השפעתי. ואני מאמין שכמו שבארצות-הברית זכו כמה סופרים לתקומה, כך יקרה גם לי. הבעיה, שמבקרים עושים להם עבודה קלה. כשיוצא ספר חדש של סופר ידוע, הם מיד עטים עליו, וספרים של אחרים אינם זוכים לתגובות."
רב-גוונית וחסרת שיניים
            התפקיד של יו"ר האגודה הוא פיצוי על חוסר הפופולאריות הספרותית?
            "אני כל חיי עוסק בעבודה ציבורית. יש כאלה שמדברים על זה בלגלוג. אני רואה בזה עבודה שאינה פחותה מכל עבודה אחרת."
            גם משתלמת מבחינה כלכלית?
            "אני מקבל אלפיים שקל בחודש."
            ועוד הטבות למיניהן?
            "עזבי, למה לדבר על זה?"
            לחו"ל נסעת?
ב-84', באמצע הקדנציה השנייה שלי כיו"ר האגודה, נשלחתי לחו"ל, ואת חושבת שלא דיברו על זה? דיברו."
            ובצדק?
            "לא. אני נסעתי לדרום-אמריקה בשליחות, שעד היום אי-אפשר לפרט מהי. וכשרציתי להגיב על הביקורת, נאסר עלי לעשות כן. אבל עובדה היא, שהסופרים נתנו בי אמון ובחרו בי בשלישית, ב-89', וגם לקדנציה רביעית נבחרתי, לפני חודשיים."
            יש עליך ביקורת, שאתה לא עושה מספיק, שכבר לא איכפת לך.
            "ועל מי אין ביקורת? בהחלט הייתי רוצה להקים קרן פנסיה לסופרים. הבעיה היא איך להשיג את הכסף."
            מה גובה התקציב שלכם?
            "משרד החינוך מעניק לנו 450 אלף שקל בשנה, שרובו נבלע ב'גנזים' וב'מאזניים'; וגם על זה אנחנו צריכים להתווכח כל שנה. ויש עוד הכנסות ממקורות שלנו, כמו 'הספרייה'. אנחנו לא עשירים, זה בטוח."
            אולי אם היה סופר כאריזמטי ופופולרי בראש האגודה הייתם משיגים יותר?
            "הרי לא תמיד אני עמדתי בראש האגודה, אז למה לא השיגו קרן פנסיה עד היום? לעומת זאת השגתי הישגים אחרים. סופר, למשל, יכול לצאת לבית הבראה של ההסתדרות ולשלם שליש מהמחיר הרגיל. סופר שעוסק בהוראה, יכול לעבוד חצי משרה ולקבל שכר עבור משרה מלאה."
            למרות ההישגים האלה, יש הרגשה שאגודת הסופרים היא גוף מיושן, שמרן וחלש.
            "עד שלא ימצאו משהו אחר, זה מה שיש. אין לנו שיניים, גם בגלל תשוקתו של הסופר לפרסם. סופר יפרסם מאמר או ספר גם אם לא משלמים לו על זה פרוטה, ולנו אין דרך להילחם בו. זו חולשתנו וזו חולשת הסופר."
            מתקבל הרושם, שבמריבות ביניכם אתם דווקא חזקים.
            "בכל העולם הסופרים רבים ביניהם. המריבה האחרונה, זו שבין פרי לנבות, עדיין נידונה בוועד, לכן לא אגיב עליה."
            כשפיטרו את ישראל הר מספריית "תרמיל", נחלצתם להגנתו?
            "בוודאי, למרות שהוא לא חבר באגודה. פנינו לקצין חינוך ראשי. זה אמנם לא עזר, אבל פנינו."
            עשיתם משהו למען הסופרים הפלסטינים?
            "אגודת הסופרים העברים היא אגודה רב-גונית. הרוב עומדים מן המרכז ושמאלה, אבל יש גם סופרים שעומדים מן הליכוד וימינה."
            אתה אומר, בעצם, שלא עשיתם כלום.
            במרץ 89' פרסמנו גילוי-דעת שאמר: בעקבות מעצרו של יו"ר אגודת הסופרים הפלסטינים, מתואכל טהא, נפגשה משלחת מטעם אגודת הסופרים ופא"ן עם שר הביטחון. המשלחת תבעה משר הביטחון להמיר את מעצרו המינהלי בהעמדה לדין."
            ומה קרה? הוא הועמד לדין?
            "לא."
            מה עם הטלת צנזורה על ספרים בשטחים? ניסיתם להילחם נגדה?
            "יצאנו בכרוז נגד הצנזורה הזו."
            היא לא בוטלה.
            "לא."
            גם הסופרים הערבים בתחומי הקו הירוק לא בדיוק מתלהבים מהאגודה.
            "הם חוששים שייחשבו כבוגדים אם יצטרפו אלינו. ביקשתי מאנטון שמאס להצטרף לאגודה. הוא סירב. גם סיהאם דאוד לא הצטרפה, למרות שהיא כותבת בעברית."
            איך אתם מעודדים נשים סופרות?
            "יש לנו כיום בוועד האגודה חמש נשים מתוך 17 חברי ועד."
            איך תיראה הספרות העברית אחרי שאתה עוזב את תפקידך כיו"ר האגודה?
            "לא צריך להגזים בחשיבותי. אין ספק שיימצא לי מחליף."