איל מגד
"שמאי גולן: הגיעו מים עד נפש" – לסבסד את הספרות, ראיון בסדרה "פתחון פה"
ידיעות אחרונות, 9.12.1983
 
   
            שמאי גולן, יושב-ראש אגודת הסופרים, בימים אלה הופיע ספרו "המארב" בהוצאת "תרמיל".
-    אני שומע שאתם נמצאים עתה, סוף-סוף, בעיצומו של מאבק-מקצועי: משא-ומתן עם המו"לים על עידכון ריאלי של תעריפים ותמלוגים. במה בדיוק מדובר?
      מדובר בתשלום עבור כתיבה, תרגום, עריכה ואיסוף, שכר מרצים ושינוי תנאי תשלום התמלוגים המגיעים לסופר מהוצאות-הספרים. במקום פעם בשנה ישולם לו ארבע פעמים, שגם זה מעט במצב של אינפלציה דוהרת. בעיקר בדקנו את מידת השחיקה שחלה בתעריפון המרכזי, הנוגע לשכר-כתיבה ותרגום, ונוכחנו לדעת, שכדי להגיע לתמורה שהיתה מקובלת לפני עשרים שנה עבור אותה עבודה, צריך להעלות אותה פי שניים וחצי.
-    האם שחיקה זו בשכר מבטאת את ירידה קרנו של הסופר בחברה בכלל?
      לא. הסופר פשוט לא הצליח עד היום לעמוד על שלו ולקבל את המגיע לו. היתה מסורת של ויתור למו"לים, שטענו תמיד כי אינם יכולים לעמוד בתשלום שכר גבוה יותר. אבל עכשיו הגיעו מים עד נפש. לדוגמה, לפי התעריף הקיים משלמים שכר-סופרים עבור גיליון-פרוזה (16 עמודי פוליו) 8,546 שקלים – בעוד שריאלית צריך היה לשלם 19,836 שקלים. אשר לתרגום, על-פי התעריפון של היום – כולל תוספת-היוקר האחרונה – מקבלים 3,825 שקלים, בעוד שלפי הבדיקה שערכנו, צריך לקבל 11,205 שקלים. המו"לים טוענים, שאם ישלמו סכומים כאלה, לא יוכלו להוציא לאור ספרי מקור ותרגום. ואנחנו עונים להם: מדוע על חשבוננו? מדוע אינכם פונים, למשל, לפועלי-הדפוס? מדוע תמיד צריך הסופר לוותר?
-    כי אולי באמת זהו ביטוי לפיחות שחל במעמדו.
      כשאני מעיין במיסמכים ישנים – איגרות ותכתובות – אני רואה, שלפני חמישים, ששים ואפילו שבעים שנה היה ברור להוצאות-ספרים כמו שטיבל או תושיה, שצריך לשלם לסופר שכר-סופרים ריאלי, שממנו יוכל להתקיים. גם הוצאת שוקן ידעה לשלם שכר ריאלי בימים ההם. מדוע שלא ישלמו כך גם היום?
-    אולי הציבור מגלה פחות עניין בעבודת הסופר, ופועלים כאן חוקים פשוטים של היצע וביקוש?
      שורש הבעיה הוא, שסופר מעוניין לפרסם מה שהוא כותב לא פחות משמעוניין בכך המו"ל. ואשר לתרגום, יש רבים – עולים-חדשים וסטודנטים – שמוכנים לעשות את העבודה תמורת שכר הרבה יותר נמוך. אחר-כך עובר על הטקסט "עורך-רפאים" ומשפץ אותו.
-    מסתבר שגם בשדה הספרות מסתובבים שוברי-שוק רבים.
      בוודאי. יש כאלה שמוכנים לתרגם ולכתוב אפילו ללא-תשלום, רק לשם הכבוד והפירסום.
-    תופעה זו לא קיימת אצל שרברבים, למשל. הם מקיימים חזית מאוחדת של תעריפים גבוהים.
      לא רק אצלם, גם אצל עורכי-דין. הסופרים אינם יכולים להתארגן, כי יש סופרים ומתרגמים שאינם חברים באגודת-הסופרים, והם יכולים לשבור את השוק. תמיד יש סטודנטים לספרות, המוכנים לכתוב ביקורת על ספר. כך מתקפח חלקם של סופר ומבקר רציניים יותר, שמוכנים לכתוב תמורת שכר הולם. כדי לכתוב על ספר צריך לקרוא אותו שמונה או עשר שעות ואחר-כך לכתוב עוד מיספר שעות. צריך לשלם עבור עשרים השעות הללו, לא?
-    איך מגיעים לזה?
      אנחנו מחפשים דרכים כיצד להיות חזקים יותר מבחינה מיקצועית. הועלתה הצעה שנצטרף כאיגוד מקצועי להסתדרות, וכמו שההסתדרות יודעת להילחם עבור פועלי-הדפוס, היא תסייע גם לנו במאבקנו.
-    מדוע לא, באמת?
      זו החלטה עקרונית שחייבת לעבור אישור האסיפה הכללית של אגודת-הסופרים. יתכן שלא יהיה מנוס מזה.
-    במצב הקיים, הראשונים שסובלים מהגזירות הכלכליות החדשות הם דווקא הסופרים, המקופחים בלאו-הכי. לפני שהועלו מיסים אחרים הועלה הניכוי במקור משכר-סופרים בחמישה אחוזים, מ-40 ל-45. זו, כמדומני, היתה גזירה שקל ביותר להטילה. עובדה – איש לא פצה-פה.
      בעניין זה פנינו כבר ליו"ר ועדת-הכספים ולשר-האוצר, ולא נענינו. אנחנו פועלים ליצירת "לובי" בכנסת לביטול הגזירה. חייבים לאפשר לסופר להתקיים בכבוד בארץ הזאת! כמו שמסבסדים מיפעלים אחרים, צריך לסבסד גם את הספרות העברית!
-    אבל המגמה כיום היא לצמצם את הסובסידיות...
      כן, אבל עוד לא סיבסדו כלל את הספרות. אז אולי דווקא עכשיו, כשהסיבסוד ביתר התחומים איכזב, הגיע זמן לתת הזדמנות לספרות להוכיח את עצמה.
-    במלים אחרות, אם החומר איכזב, אולי הרוח תעודד?
      ידוע שבשעות מצוקה פונים יותר לקריאת ספרים. מסתגרים בבית, ומבלים פחות בחוץ.
-    ובינתיים אני שומע, שאתם משפצים את בית-הסופר בתל-אביב ופותחים שם בית-קפה.
      השמועה נכונה. זה יהיה בית-קפה פתוח כל היום והערב, וחברי האגודה יקבלו הנחה. אני מקווה שבית-הקפה ימשוך אליו אינטלקטואלים וישא "אופי ספרותי". יהיו שם לעיון כל כתבי-העת הספרותיים, ובמשך הזמן תצורף אליו גם חנות-ספרים, שבה אפשר יהיה לרכוש כל ספר מקורי שיצא לאור בארץ.
-    ומה יקרה אם איזו חבורה ספרותית תשתלט עליו?
      החבורה תוכל להשתלט רק על שולחן אחד, ולכל היותר על שניים – ומכיוון שיהיו שם שולחנות רבים, יהיה מקום לכולם.