ידיעות קצרות בעתונות הקשורות לשמאי גולן
(לפי סדר התאריכים)
 
   
שמאי גולן זכה ב"פרס ברש" - - - "ועדת השופטים היתה מורכבת מפרופ' א. שאנן, בא כוח הוצאת מסדה; ח. ברטוב – בא כוח אגודת הסופרים; י. גלבוע – בא כוח אגודת העתונאים."
"דבר", 15.11.1963
 
הפרס ע"ש אשר ברש יוענק השנה לשמאי גולן בעבור ספרו "על הסף".
ש. גולן, מורה בגימנסיה העברית בירושלים, מפרסם מדי פעם סיפורים ומאמרי ביקורת בענייני ספרות. "על הסף" הנו ספרו הראשון.
נולד בפולין בשנת 1933, בגיל 14 עלה לארץ. נתחנך בקיבוץ, שירת כקצין בצבא הקבע. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים במקצועות ספרות והיסטוריה.
הספר עוסק בתקופת מלחמת העולם השניה, ומתאר את מלחמת קיומו של ילד יהודי תחת הכיבוש הנאצי וברוסיה.
ועדת השופטים היתה מורכבת מד"ר א. שאנן, ב"כ הוצאת מסדה; ח. ברטוב, ב"כ אגודת הסופרים; י. גלבוע, ב"כ אגודת העתונאים.
 
ברדיו: המסך עולה: "הרכב עלה על מוקש" מאת שמאי גולן" (עם תצלום של ש.ג.),
הארץ, 20.4.1972
 
 
"הרדיו, תוכניות השבוע." (תצלום של ש.ג.),
הארץ 23.4.1972
3 מספרי עם עובד שזכו בפרסים ספרותיים:

מותו של אורי פלד – שמאי גולן (ואחרים עם פירוט, מודעה של הוצ. עם עובד),
"הארץ", 10.11.1972
 
 
 
"על שמאי גולן וסיפוריו" – "בדרכם מארגנטינה לביתם בירושלים, שהו המספר שמאי גולן ואשתו ד"ר ארנה גולן העוסקת במחקר הספרות, ימים מעטים בניו-יורק", ניסן תשמ"א,
"בצרון" אפריל 1981
 
            בדרכם מארגנטינה, שעשו בה שנתיים, לביתם בירושלים, שהו המספר שמאי גולן ואשתו, ד"ר ארנה גולן, העוסקת במחקר הספרות, ימים מעטים בניו-יורק.
            הגולנים ביקרו במשרד "בצרון". הם סיפרו על עבודת החינוך שלהם בארגנטינה וגילו ענין רב בחינוך העברי בארצות-הברית.
            המספר נולד בפולין, בפולטוסק שעל-יד ורשה, בשנת 1933. כאשר פרצה מלחמת העולם השניה היה בחבל הכיבוש הנצי ולאחר מכן ברח לרוסיה הסוביטית. הוריו ניספו בשואה. לאחר המלחמה ניסה להגיע לא"י, נתפס על-ידי הבריטים והוגלה לקפריסין. הוא בא לארץ בשנת 1947 ונתחנך בקיבוץ.
            גולן המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. אז גם התחיל בעבודתו הספרותית ולימד בבית המדרש למורים ספרות והיסטוריה.
            מאז 1971 משמש ש. גולן למנהל בית הסופרים בירושלים. ספריו הם: "באשמורת אחרונה", רומן ("מסדה", תשכ"ג), זכה בפרס לביכורי יצירה על שם אשר ברש; "אשמים", רומן, זכה בפרס אקו"ם; "מותו של אורי פלד", רומן (הוצאת "עם עובד"), זכה בפרס רמת-גן; "בריחות למרחקים קצרים", סיפורים. מלבד אלה חיבר תסכיתים וערך את הספר "השואה – פרקי עדות וספרות".
            בנימוקי חבר השופטים לפרס ירושלים לספרות יפה לשנת תשל"ו שהוענק לו על ספרו "בריחות למרחקים קצרים", נאמר בין היתר: "בסיפורים תמציתיים ורבי תנופה מצביע שמאי גולן על ההווייה הטראגית המלווה תופעות הירואיות שבמציאות חיינו – המורה המזדמן והנדחה, הנכה החוזר מהמלחמה, העולה החדש בחבלי קליטתו, מייסד הקיבוץ שמעלליו נשכחים מלב, ומצביע, תוך כדי כך, על עוול ואכזריות יחד עם תופעות של עומק רגשי נשגב... ספרו מהווה הישג חשוב להתפתחות הסיפור הקצר העברי, הודות לסגנונו התמציתי, לגיבוש העלילתי המצויין, ללשון הצחה, הנמלטת ממליצות וכולה קודש להבעת חוויותיו של הגיבור"...
 
חזי לסקלי:
"תחיית הסופרים" – שמאי גולן הובא לכאן (לתל-אביב) מירושלים
שם כיהן משך שבע שנים כמנהל בית הסופר הירושלמי.
"העיר" – תל-אביב, 28.8.1981
 
בין בית העיתונאים לבית האיכר שוכן בניין אפרורי, הנראה יותר כבית זכרון לקהילה שנכחדה מאשר כמקום שאמור היה להיות מרכזם הדינמי של הסופרים העבריים. בימים אלה שוקדים כמה אנשים על הפיכת הבית הזה, הקרוי על שמו של שאול טשרניחובסקי, ממקום משמים למקום פעיל ותוסס. אין זו משימה קלה לשנות את דימויו של הבית, שרוב האנשים אינם יודעים אפילו את מיקומו והמעטים שיודעים, דעתם אינה נוחה מהמתרחש בו.
שמאי גולן הובא לכאן מירושלים, שם כיהן משך שבע שנים כמנהל בית-הסופר הירושלמי, השוכן ברובע היהודי בעיר העתיקה. הוא הצליח, כך אומרים, למלא את הבניין הציורי הזה, אך המרוחק בתוכן ובקהל. כעת הוא מתכוון לעולל זאת גם לאח התל-אביבי ולעשותו מרכז ספרותי-תרבותי.
בין האירועים המתוכננים אפשר למנות מפגש בין סופרים לאמנים מתחומים שונים, לשם הפריה הדדית, קברט ספרותי, שיהיה בו דגש חזק על הצד הסאטירי; מגזין ספרותי חי, מעודכן ומעדכן, שייערך בימי שבת מדי חודש; תערוכות מתחלפות של כתבי-יד, לשם היכרות טובה יותר עם סדנתו של הסופר ותערוכות של איורים לספרים. גם מקומן של הסדנאות לכתיבה יוצרת, שנעשו פופולאריות בשנים האחרונות, לא ייפקד מלוח-הפעילויות של בית-הסופר. בין מנחי הסדנאות אפשר יהיה למצוא, בין השאר, את מאיר ויזלטיר, דליה רביקוביץ', משה בן שאול וחיים באר. בהחלט רשימה נאה.
בין התכניות הפחות מוצלחות נזכיר את הפטפטת המיותרת הנושאת כותרות בלתי אטרקטיביות כ"תפקידו של המבקר בספרות העברית", או "שירה עדתית – בעד ונגד". תכנית אחרת היא "הפנינג ספרותי", כפי שמכנה זאת שמאי גולן. שיקרה בסוף אוקטובר – והוא שיפתח חגיגית את בית-הסופר המחודש. זהו עוד אחד מגילוייה של הנטיה הקיימת בארץ, לקרוא לכל בלגאן מולטי-מדיאלי בשם "הפנינג". ובכן, מונח זה מגדיר משהו מסויים מאוד באמנות הפלסטית – בייחוד של שנות השישים.
ואולי כאן המקום לייעץ למארגנים הנמרצים: ארגנו אירוע רבגוני, מעניין ומסודר והרפו ידיכם מכל מיני שאריות וסרחי-עודף של שנות השישים, בייחוד אם אינכם מבינים בדיוק את משמעותם. מסמר אותו ערב, כך מוסר שמאי גולן, יהיה המפגש בין משוררים שיקראו משיריהם לבין ציירים שיציירו בו-בזמן את השירים המוקראים. מרעיון זה עולה ריח של תפלות ואנכרוניזם.
את הערבים הספרותיים מארגנת ועדה, שחבריה הם אורציון בר-תנא, שולמית לפיד, רוני סומק, מוטי בהרב, יעקב בסר, ונפתלי טוקר. בין הנמנים ברשימה הזו ישנם אחדים שידם על דופק הזמן, מסוגלים לשאוב את האבק מן הבית ולהפיג את ריח הנפטלין שבו. הרעיון שנראה לי מעניין יותר הוא זה של הקמת מרכז לספרות, או "בוטיק לספרות", שאפשר יהיה למצוא ולרכוש בו כל ספר שיצא ויוצא בשפה העברית, כולל אלה שלא ניתן להשיגם בשוק הספרים הרגיל. במקום זה יוכל הקהל גם לעיין בספרים בלי לרכשם ואף לשבור את הצמאון בכוס משקה מרענן.
גם למוטי בהרב רעיון מוצלח. הוא מתעתד לקחת לידיו את האולם, שעל דלתו הנעולה, רוב הזמן, כתובה המלה "מזנון", ולהפוך אותו מאולם-אבדן-תאבון לבית-ועד לשוחרי קפה, מזון ותרבות – שיסופקו במחירים זולים – כך הוא מבטיח – אשר ישקוק פעילות בשעות היום והלילה. בעניין זה רצוי בהחלט לקחת דוגמה מהמזנון של בית העיתונאים הסמוך. אלמלא מזנון זה היה הבניין – והוא גורם חשוב בנוף העיתונות העברית לא פחות ממערכות העיתונים – נעשה עוד מרכז ביורוקרטי אפור, עם עסקונה מנוּ­­ונת.
שינוי מרענן מובטח אחר הוא החייאת כתב-העת של אגודת הסופרים – מאזניים, ששמו בלבד מפיל תרדמה כבדה על עפעפיהם של אינסומניה (סובלים מנדודי-שינה כרוניים) מובהקים. המערכת החדשה, הנכנסת בימים אלה לתפקידה, כוללת את המשורר אשר רייך ואת עורכו של המוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, זיסי סתיו.
חלק מהפעילויות הצריכות להתרחש בבית-הסופר כבר מתקיימות כיום בספריה העירונית בית אריאלה, בחנות ליריק בדיזנגוף ומעל בימת צוותא בתל-אביב. לשאלה האם לא תהיה כפילות מיותרת, עונה שמאי גולן: "איננו באים להתחרות או להשלים, אלא להוסיף. בתל-אביב וערי הפריפריה גרים מיליון איש, וזה כבר אומר דרשני. מספר המשתתפים בסדנה מוגבל בדרך-כלל לעשרים איש, ואין אפשרות בחירה של משוררים שאינם מלמדים במקומות אחרים. היצע לפעמים יוצר ביקוש. כך שבהחלט איננו מיותרים. וחוץ מזה, זהו בעצם תפקידו של בית-הסופר – לעשות את מה שאנו מתכוננים לעשות."
התחיינה העצמות היבשות האלה? על כך עונה המשורר רוני סומק: לא רק תחיינה, אלא גם תרקודנה ואולי אפילו לצלילי רוקנ'רול.
 
"ערבי ספרות במוזיאון ישראל",
"--- נערך ראיון עם שמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים העברים."
על המשמר, עמ' 6, 22.11.1981
 
            מפגש ראשון בעברית בסדרה: "מוסף ספרותי חי" נערך במוזיאון ישראל בירושלים בשבוע שחלף. במפגש השתתפו המשוררים הירושלמים: יהודה עמיחי – חתן פרס ישראל לשירה לשנה זו, אריה זקס, דן פגיס והרולד שימל, שקראו משיריהם; נערך ראיון עם דר' שמאי גולן, יו"ר אגודת הסופרים העבריים והנחה את הערב אלכס זהבי.
ערב זה הוא אחד מני רבים שתכנן המוזיאון לשנה הקרובה. הערבים ערוכים במתכונת של מוסף ספרותי ויכללו מדורים שונים: ראיון, שירה, קריאה, סאטירה, קאריקטורות, כולם בהופעה חיה על הבמה. 120 מטובי הסופרים והמשוררים בארץ נבחרו למוספים אלו, ביניהם: א.ב. יהושע, זלדה, שירלי קאופמן, אביבה מרקס, דוד שיפלר (ניו-יורק טיימס), יעקב קירשן ("דריי בונס", ג'רוזלם פוסט), ט. כרמי, דוד אבידן ועוד.
המפגשים יכללו ראיונות, קטעי קריאה, סרטים, מולטימדיה, דראמה, מחול ואמצעים אמנותיים אחרים, שיעמדו על היחסים בין ספרות ואמנויות אחרות.
מחצית המיפגשים ייערכו בשפה האנגלית. עורכי הסידרה הם אלן קאופמן ועדנה שחר.
 
"מגד וגולן למארקס: בוא אלינו ותיווכח"
---- במכתב גלוי לחתן פרס נובל לספרות גארסיה מארקס –
כתשובה למאמר השיטנה שלו נגד ישראל", 24.11.1982
 
            במכתב גלוי לחתן פרס נובל לספרות גארסיה מארקס – כתשובה למאמר השיטנה שלו נגד ישראל – כותבים אהרון מגד, נשיא פא"ן, ושמאי גולן, יו"ר אגודת הסופרים העברים, בין היתר את הדברים הבאים:
            "ההשוואה שאתה עושה בין המלחמה בלבנון – שהיתה מכוונת נגד אירגון טרוריסטי שחיסל ישראל היא מטרה הכלולה באמנה שלו – ובין "הפתרון הסופי" הנאצי – היא עלילת-דם על ישראל, הנובעת מבורות או מאיבה עיוורת."
להלן נאמר באותו מכתב, שסופרי ישראל גינו נמרצות את הטבח במחנות סאברה ושאתילה ע"י חיילי הפלאנגות ודרשו הקמת ועדת חקירה משפטית – שאמנם הוקמה.
"לא פחות אבסורדי" – מוסיפים מחברי המכתב – "הוא כינויו של צה"ל כצבא שהתמחה במדע ההרס וההשמדה. הצבא הישראלי, שהוא צבא העם במשך 34 שנים מאז קום המדינה, עמד בחמש מלחמות מגן נגד אויבים גדולים ועצומים ממנו".
ובהמשך נאמר: "מושג נוסף מאוצר המושגים הנאצי, שאתה מייחסו לישראל – הוא "מרחב המחיה". האם אפשר לייחס זאת למדינה קטנה, שכל שטחה הוא פחות מ-30,000 ק"מ, ואשר בהסכם השלום עם מצרים ויתרה למען השלום על כל חצי האי סיני, הגדול משטח ישראל כפליים".
מגד וגולן מסיימים את מכתבם בפנייה לסופר שיבוא "לבקר בארצנו, ולהיווכח במו עיניך בעובדות כהווייתן".
 
תקוה ויינשטוק:
"התרחשות שירה – צעירים באו לשמוע משוררים צעירים ולמרבה הפלא אולם בית-הסופר התמלא ולא היו די כסאות".
"היתה סיבה למסיבה, שפתחו יו"ר אגודת הסופרים שמאי גולן,
ראש העיריה שלמה (צ'יץ') להט" וכו',
מעריב – מהדורה אזורית תל-אביב 7.1.1983
 
            לאגודת הסופרים יש זה כשנה הנהלה חדשה, המביאה לשינוי בתדמית האגודה בעיני הציבור. מפעם לפעם יש גם בה הפנינג – "התרחשות", בעברית טובה. עתה נערכה "התרחשות 2" – קריאת שירים אל תוך הלילה.
            היתה סיבה למסיבה, שפתחו יו"ר אגודת הסופרים שמאי גולן, ראש העיריה שלמה (צ'יץ') להט ומשה שניצקי, יו"ר רק"ע: החלה הפעילות התרבותית-אמנותית לשנת תשמ"ג ונחנך האולם המשופץ של בית הסופר. האולם שופץ בידי קרן ת"א לפיתוח ובידי רק"ע (קרן ציבורית ע"ש ראשוני קופת עם).
בהתרחשות 2, שהפיקה שולמית לפיד, השתתפו תריסר משוררים שקראו מיצירותיהם. כך למד הקהל, שאלי בכר עובד באגודת צער בעלי חיים (קודם עבד במכבסה, ועל כך כתב), מרדכי גולדמן הוא פסיכולוג וציפי שחרור עובדת מילו"א (מרכז ילדים לספרות ואמנות) וממחישה שירה לילדי השכונות. יאיר הורביץ הוצג כ"מומחה מס. 1 בניקוד בארץ", ותיקן מיד את המנחה – "המומחה בעולם".
חלק ניכר מהשירים נסב על מלחמות ישראל, כולל מלחמת שלום הגליל. אנדה הראל-דגן, ילידת מצרים, קראה שיר "חזרה לקהיר", ויוסי אלפי, יליד עיראק, וכיום מרצה בחוג לדרמה של אוניברסיטת תל-אביב, קרא שירים שוודאי עוד יעוררו הדים, על המעברה ועל "ילדי שנות החמישים, שיישארו ילדי שנות החמישים".
היתה גם תכנית אמנותית ובה – הפתעת הערב: ד"ר מנחם פרי, עורך "סימן קריאה", שנתגלה כטנור מעולה.
ההפתעה האמיתית, למי שמכיר את באי בית-הסופר, היה הקהל: הופיעו כ-300 איש, רובם צעירים, שגדשו את האולם, את המזנון ואף את הפאטיו הפתוח וכל הכסאות שנוספו במעברים לא הספיקו.
 
"שמאי גולן" (יו"ר אגודת הסופרים בכנס לציון 35 שנה למדינת ישראל - - -
"אני רואה את התרבות והספרות העברית בפריחתן. נוצרות יצירות חשובות" וכו',
מעריב(?), 22.4.1983
 
            1.   אני רואה את התרבות והספרות העברית – בפריחתן. נוצרות יצירות חשובות. אבל העם בישראל נמצא באחד המשברים העמוקים ביותר – פילוג בעם ושנאת-אחים. פילוג באשר לקונצנזוס הבטחוני, ושנאה בין העדות בישראל ובין דתיים לחילוניים. שני אלה עלולים להביא להרס המדינה.
            2.   הנני מאחל למדינה שתמצא דרכים לאחד מחדש את העם (פלגים קיצוניים תמיד יישארו), והדבר ייעשה רק על-ידי הבנת הסכנה הנשקפת. רק ויתורים מכל הצדדים יכולים להביא לביטול הסכנה. צריך להקים ועדת-על של אנשי-רוח וציבור מכל הגוונים אשר יפעלו במשותף למען מטרה זו.
            3.   ארץ-ישראל נבנתה מתוך כיסופים של דורות אך גם מתוך כורח היסטורי (בעקבות השואה), שהתבטאו בראש ובראשונה בעליה. העם היהודי בישראל ובגולה שוכח, שקיומה של מדינה בת 35 הוא קיום רופף. אין אנו בגיל "עמידה" כי אם בגיל "ינקות". רק העליה לארץ והבנת משמעות הציונות על-ידי כל העם תוציא אותנו מגיל "הינקות" הזה.
 
"הגדלת הניכוי משכר הסופרים" – שמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים:
"סופרי ישראל מוחים נמרצות נגד כוונות הממשלה לקצץ משכרם הזעום
כדי לפתור את בעיות המשק".
מעריב, 4.9.1983
 
            סופרי ישראל מוחים נמרצות נגד כוונות הממשלה לקצץ משכרם הזעום כדי לפתור את בעיות המשק.
            מברק ברוח זו שלח יושב ראש אגודת הסופרים העברים שמאי גולן לשר החינוך והתרבות ולשר האוצר. במברק נאמר עוד, כי החלטה אומללה זו ודאי שלא תמלא את קופת המדינה: גם המס הכבד שנגבה עד היום משכר הסופרים היה בלתי צודק ואילו הגזירה החדשה תחמיר עוד יותר את מצבו הכלכלי של הסופר העברי.
 
"צבא, גולה, מין" פותח אהרון מגד:
"בסקירתו על שני ספריו של שמאי גולן ("שבוע של ספרים" 17.2.84) כותב בני ציפר,
כי יש בהם כל אותם מרכיבים ביטחוניסטיים" וכו'
ובני ציפר (העורך של הדף לספרות של עתון "הארץ"), משיב בני ציפר.
הארץ, 24.2.1984
 
            בסקירתו על שני ספריו של שמאי גולן, ("שבוע של ספרים", 17.2.84), כותב בני ציפר, כי יש בהם "כל אותם מרכיבים 'ביטחוניסטיים' שכל מספרי דורו שקועים בהם עד צוואר: ההתלהבות מההווי הצבאי, הקונפליקט הפנימי של בן הגולה הנעשה חייל עברי, התאווה הלא-נלאית למין – בכל אלה אין סיפוריו של גולן נבדלים משיריו של גוּרי ומכמה מסיפוריהם של אהרן מגד וברטוב".
            היואיל הסוקר הנכבד לציין קטע אחד ויחיד בכל ספריי – שמספרם עולה על תריסר – שיש בו "התלהבות מההוויי הצבאי"? היואיל לציין באיזה ספר או סיפור מפרי-עטי מסופר על "קונפליקט פנימי של בן הגולה הנעשה חייל עברי"? אם לאחר חיפושים לא ימצא – ויש בו מידה של יושר אינטלקטואלי – היואיל להתנצל על כך?
            כמו-כן אבקשו להבהיר – להשכלת קהל הקוראים ולהשכלתי – שלוש נקודות נוספות בסקירתו החשובה:
            א)   מה הם בדיוק "מרכיבים ביטחוניסטיים" בשיר או בסיפור, ואילו דוגמאות יש לז'אנר הזה בספרות-היפה הישראלית, פרט לאלה שהוזכרו על-ידו?
            ב)   האם "התאווה הלא נלאית למין" נובעת מן הבעיות הביטחוניסטיות של ישראל או מן האופי שטוף-הזימה של "דור הפלמ"ח"?
            ג)   לפי איזה מניין שנים, או חלוקה של "דורות" (חלוקה שהיא, כידוע, הציר הראשי שעליו סובבת ביקורת-הספרות הישראלית זה כעשרים-וחמש שנה: דור הפלמ"ח, דור המדינה, דור המדינה, דור הפלמ"ח וכו'). – סיפח את שמאי גולן (יליד 1933) ל"דור הפלמ"ח" (דור צפוף מאוד, כבר לא נשאר מקום), שעה שסופר זה החל מפרסם את דבריו – לפי עדותו בראיון ב"קול ישראל", - יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, הנמנים, לפי החלוקה הקאנונית, על "דור המדינה", שהוא חף מ"תאווה לא-נלאית למין"?
אהרן מגד
תל-אביב
            בני ציפר מעיר: אהרן מגד סבור מן הסתם שהבריות לא יטריחו את עצמם לעיין בכתביו ולבדוק את אמיתות טענותיו. אני דווקא בדקתי, ולהלן ממצאי אחד לאחד.
            1)   בעניין ההתלהבות מהווי הצבאי – אסתפק בציטוט מהסיפור "העיר הלבנה". "כסוס מלחמה, גופי בשר אחד עם החיל כולו שעטתי קדימה עם שורות הרגלים ועם חיית השריון(...) הה, זה כבר היה הקרב, ואיך לא ידעתי פחד".
            2)   קונפליקט פנימי של בן הגולה הנעשה חייל עברי – מצוי במחזה שלו "חנה סנש". אם אין די בכך, להלן ציטוט מהסיפור "מסע בניקרגואה": "האם לא הייתי נכה מלחמה? מעולם לא היתה בי מידה מספקת של שנאה כדי לירות באויב מבלי להחטיא. ידעתי שזהו מום".
            3)   כדי להבהיר למגד מהם אותם "מרכיבים, ביטחוניסטיים" שאני מאזכר בסקירתי, אביא ציטוט נוסף מ"מקרה הכסיל": "תקריות גבול הן עניין קשה ביותר, אמרתי כשאני לוגם מכוסי. ואם לא נשיב במהלומה כבדה שתלמד את האויב לקח, יהיה מצבנו בכל רע(...) הם מבינים רק את שפת הכוח".
            4)   התאווה למין של גברים מזדקנים מובאת לשיא מסוים ברומאן "החיים הקצרים", המסתיים במשפט: "בגברוּת בטוחה וקשוחה וחמה וחודרת עד כלות נשמתך בצעקה".
            5)   בכל אלה לא הזכרתי את "מסע באב" ו"היינץ ובנו והרוח הרעה", המטפלים בקונפליקטים שאוזכרו לעיל. ולעניין ה"דור" שעמו נמנה שמאי גולן – בשום מקום לא הזכרתי את המונח "דור הפלמ"ח", אלא שייכתי בפירוש את גולן לדור (במובן היותר כללי של המלה) של האינטלקטואלים בעלי המקטרת "שנעשו עם הזמן לאנשי ממסד, נשלחו לחו"ל, ונהנו מכל אותם מנעמים שהעניק המשטר הישן".
 
 
"מענקים לסופרים לשנת 1982 של קרן תל-אביב לספרות ולאמנות".
"--- 5 מענקי-יצירה למשוררים ולסופרים – אלישע גבריאלה, אבידן דוד, בן-שאול משה,
גולן שמאי ושמוש אמנון" וכו'.
"על המשמר" 23.7.1982
 
            20 מענקים לסופרים לשנת 1982, בסך כולל של 235,000 שקלים, אושרו ע"י הדירקטוריון של קרן תל-אביב לספרות ולאמנות בישיבתו האחרונה.
            המענקים, שהומלצו ע"י הועדה המקצועית המייעצת לספרות של הקרן, כוללים: 5 מענקי-יצירה למשוררים ולסופרים – אלישע גבריאלה, אבידן דוד, בן-שאול משה, גולן שמאי ושמוש אמנון; 10 מענקים להוצאתם לאור של ספרים בתחום הספרות היפה מאת: הלר-אלאור צפורה, חלפי רחל, מינצר-יערי מירה, נץ קורינה, אופן יהודה, מוצ'ן יעקב, יסעור עמיקם, לשם גיורא, סולמי טוביה, עצמון צבי; ו-5 מענקים להוצאתם של ספרי-מסות מאת: ד"ר מוקד טובה, שקלובסקי רחל, אורן יוסף, ד"ר אלשטיין יואל, ד"ר לינק ברוך.
            הועדה המקצועית המייעצת לספרות של הקרן שהחליטה על המענקים הרכבה היה: ד"ר עוזי שביט, יו"ר, שלמה אביו, ד"ר הלל וייס, שלמה טנאי, חיים פסח.
            השנה הוגשו לקרן כ-140 בקשות, ומביניהם נבחרו, לאחר הקריאה בכתבי-היד, 20 המועמדים האמורים. בהתאם לתקנון, זכאי סופר לקבל מענק מהקרן אחת לארבע שנים.
 
 
 
 
"אינסטנט כישרון" במדור "קינאת סופרים" - ---
"אם אני מזכיר את בית הסופר, אז כך: הסופר שמאי גולן זוכה ימים אלה לקצת נחת" וכו',
"יומן השבוע" (שבועון תנועת הליכוד) 3.12.1982
 
            "חגיגות יעקב בסר", נמשכות. מה שחוסר-כישרון אינו עושה, אולי יעשו יחסי ציבור. כבר סיפרתי על הערב הכושל שבסר הסדיר לעצמו ב"צוותא" עם צאת ספרו "מאחורי ההריסות". בשבוע שעבר נערך סיבוב-שני, והפעם בבית-הסופר. במגאזין-חי בשם "צבע טרי", המוקדש לספרים חדשים, שוב דנו בשירי בסר, כשהפעם התייחס אליו עורך המדור הסיפרותי של "מעריב" משה בן-שאול. (אגב, לבן-שאול יוענק השנה פרס ע"ש דב חומסקי על ספרו "קבר החלוץ").
            ובאשר לבסר – הוא חבר הנהלת אגודת הסופרים העברים, ולכן אין לו בעיה להסדיר לעצמו ערב בבית-הסופר.
            אם אני מזכיר את בית-הסופר, אז כך: יו"ר אגודת הסופרים העברים, הסופר שמאי גולן, זוכה בימים אלה לקצת נחת. כבר כתבתי שמאז נכנס לתפקידו, לפני כשנה, החל בית-הסופר שוקק חיים לעתים קרובות. עכשיו יש לי בשורה נוספת: האולם הגדול שופץ, ונוספה לו בימה, מיקרופונים מעולים, תאורה וגם פסנתר-כנף. חנוכת האולם המשופץ תהיה בערב ב"התרחשות 2", בהנחיית המבקרת היפה ד"ר שוש אביגל (גם היא מהמסתופפות ב"שטרן"), ובנוכחותו של ראש עיריית תל-אביב, שלמה להט.
            בשמחה יקחו חלק משוררים רבים, ביניהם חיים גורי, יאיר הורוביץ, נתן יונתן, יהודה עמיחי, יותם הראובני וציפי שחרור. אגב ציפי שחרור – מה לה ולמעמד מכובד זה? נכון שהיא אחת מבנות-חסותו המקורבות של ד"ר גבריאל מוקד, אך מה לה ולאירוע חגיגי כזה.
 
 
"לא על פילנתרופיה" – שמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים, התלונן בברכתו לקונגרס הציוני" וכו',
"על המשמר", 17.12.1982
 
שמאי גולן, יו"ר אגודת הסופרים, התלונן בברכתו לקונגרס, כי הסופר הציוני הורחק ממעגלי העשייה. לדעת גולן, "עת צרה היא לתנועה הציונית. הגלות מרימה ראש לא רק בגולה. "לא על פילנתרופיה תקום תנועה ציונית".
גם נאסר א-דין, יו"ר החוג הציוני-דרוזי בירך את הקונגרס. הוא הביע תקווה, כי תחוזק ברית הדמים בין העמים היהודי והדרוזי. "יעדי העם היהודי הם גם יעדינו". האורח גם ניסה לפשר בין המפלגות הציוניות השונות. "אל יריבו כאן יהודים ביניהם על דברים שוליים. יתאחד עם ישראל. יקום העם היהודי בגולה ויעלה למולדתו". דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות.
 
"קנאת סופרים" (במדור 'מי מריבה') נגד הכתבה על הסופרים הזקוקים לסובסידיות.
נזכר גם שמאי גולן, בליווי תצלום.
"העולם הזה" (שבועון. הדברים כתב עורך המדור "מריבה" – דן עומר) 6.7.1983
 
            במוסף סופשבוע של מעריב (9 ביוני) פירסמה הכתבת תהילה עופר תחקיר תחת הכותרת קינת סופרים. באותיות מודגשות עופר: "המחדל הגדול של עם הספר יגיע לשיאו בשבוע הספר העברי, שייפתח בעוד שלושה ימים: רק חלק זעיר מסכומי הכסף האדירים שיעברו מיד ליד בדוכני הספרים, יגיעו לכיסיהם של הסופרים והמשוררים. בישראל של 1983 נאלצים רוב היוצרים לחפש מקורות פרנסה אחרים, כדי להבטיח לעצמם רמת חיים נאותה, מפני שלחיות מכתיבה זו משימה בלתי אפשרית הגובלת בחרפת רעב..." צפיפות כזו של בורות, סופרלטיבים ואי-דיוקים, תחת הכותרת "תחקיר" – רחוקה מן האמת כמרחק השמש מן הירח.
            ראשית: רווח הסופרים הינה פועל יוצא של מיספר הספרים שהם מוכרים, ואין זה "חלק זעיר" אלא 12% מהיקף המכירות של ספריהם. במילים אחרות: אם סופר כעמוס עוז מוכר 30 אלף עותקים של ספר כמנוחת נכונה, שראה-אור בסידרה הספריה לעם של עם עובד (שבה משולמים לסופר רק 7% ממחיר הספר) במחיר של כ-300 שקלים לעותק, הרי שהוא מרוויח על סיפרו 630000 ש' (יותר משישה מיליון לירות).
            טענה אחרת של עורכת התחקיר, "בישראל של 1983 נאלצים רוב היוצרים לחפש מקורות פרנסה אחרים" היא שטות. מעט מאוד סופרים עלי-אדמות חיים מכתיבה ספרותית, ורובם מלמדים באוניברסיטות, עובדים כעורכים בבתי-הוצאה, כמורים, כעיתונאים ושאר עיסוקים מסביב לעולם הספרות.
            ובהמשך מביאה עופר מעט "פניני ספרות" מפי אנשים מענף ייצור הספרים. יורם קניוק: "אין לי דירה משלי, אין חסכונות, אבל אינני בוכה..." משה דור: "כשקיבלתי מילגה ויצאתי לחו"ל, שוטטתי, קראתי וחשבתי בלי הגיהינום של יבוש תאי המוח בכתיבה פובליציסטית, ואז נחה עלי המוזה..." חנוך ברטוב: "מחירן של החלטורות והעבודות בשכר הוא ביזבוז של מיטב האנרגיה הנפשית והרוחנית הדרושה לכתיבה. לעולם לא אדע כמה ספרים לא כתבתי ולא אכתוב יותר..."
            מומלץ לתהילה עופר ולאדונים הנכבדים, שהצהירו מה שהצהירו, להרהר מעט על הונורה דה באלזק – שהנושים היו מתדפקים על דלתותיו, דבר שלא מנע אותו מלכתוב יצירות מופת – וגם להתקנא בדן בן-אמוץ – שלפחות העברית שבספריו אמינה יותר מהעברית שלהם, ושכרו: סכומי-עתק כשכר סופרים.
            תהילה עופר התעלמה ממרכיב אחד: האם מדובר בספרות טובה? השאלה הנשאלת היא: האם היו משה דור, חנוך ברטוב, שמאי גולן, אהוד בן-עזר שרואיינו בתחקירה מתפרנסים מכתיבה ספרותית אילו היו חיים בארצות-הברית? אני יכול להבטיח לה: הם היו רעבים ללחם גם בארצות-הברית. באשר ליורם קניוק – הוא היה מצליח להתקיים, בקושי רב, מכתיבת סיפרונים לבני-הנעורים.
            התחקירנית על מצב הסופר העברי התעלמה, במתכוון או שלא במתכוון, מהמילגות שהסופרים מקבלים, משכר-הסופרים במוספי-ספרות וכתבי-עת, מדמי השתתפות בתוכניות רדיו, מהרצאות בקיבוצים (3500 שקל ההרצאה, כולל הסעה), מנספחויות-תרבות בחו"ל (האדונים ברטוב ודור), ממימון נסיעות של מישרד-החוץ, ושאר הכנסות, הנובעות מהילת-הסופר שלהם.
            חתן פרס נובל לשנה זו, גבריאל גראסיה מארקס, עובד כעיתונאי ומסקר מסעות ברחבי העולם, בנוסף על הצלחתו כסופר. ו.ס. נאיפול, חתן פרס ירושלים, עובד אף הוא כעיתונאי – והייתי רוצה לראות אצל כל אלה שהופיעו בתחקירה של תהילה עופר ספרים ברמה של שני אלה. וקיימת גם דרך אחרת, דרכו של פנחס שדה, החי מכתיבתו, אבל חי בצימצום. הוא מעשן סיגריות זולות, אינו נוסע במכונית מהדגם האחרון, אינו אוכל במיסעדות-פאר – ואינו מתלונן על מצבו של הסופר.
            איך אמר לי סופר נודע לאחר קריאת התחקיר של תהילה עופר, סופר המוכר מדי שנה 20 אלף עותקים: "העבודה לא הפריעה לאף סופר לכתוב ספר טוב. אבל תמיד ישנם בעלי יומרות, המאמינים כי כספי ציבור יעניקו להם את שהטבע לא העניק להם – את הכישרון לכתוב ספר טוב!"
  
 
"בדרום אמריקה לא יודעים"
(על הספרות העברית. שמאי גולן מדווח בשובו מיריד הספרים הבינלאומי בבואנוס איירס), 6.5.1988
 
            שמאי גולן חזר בימים אלה מיריד הספרים הבינלאומי בבואנוס איירס. הוא מספר, כי בשיחות שניהל עם המשתתפים הדרום אמריקאיים גילה התעניינות רבה מצידם בספרות העברית, אך עם זאת עלתה הטענה, כי אין ספרות זו מוכרת בארצותיהם, ואף באותם ספרים שגולן ציין באוזניהם, כי קיימים בתרגום לספרדית, לא נתקלו.
            היריד התקיים במשך כשבועים, במהלכם התנהלו דיונים שונים, במגמה לנסות ולהבין את כיווניה של הספרות המתגבשת על סף המאה העשרים ואחת.
            בדוכן הישראלי, שזכה לחסות המחלקה לקשרי תרבות ומדע במשרד החוץ, הוצגו ספרים בנושאים יהודיים. אחד מערבי היריד הוקדש לישראל, ועמד בסימן הפולקלור היהודי והישראלי.
  
 
"שני גולן": "הסופר שמאי גולן עבר לא-מכבר מירושלים לתל-אביב - - -"
"מעריב", 9.9.1988
 
            הסופר שמאי גולן עבר לא-כבר מירושלים לתל-אביב – הוא דווקא לא רצה לנטוש את הבירה, אבל צרכי הפרנסה חזקו עליו. ואמנם, מזמן שהשתקע בעיר העברית הראשונה, קפצה עליו צרה לא-צפויה.
            מסתבר שלעיריית רמת-גן יש דובר שאף הוא שמו שמאי גולן. והנה, הרבה צלצולים טלפוניים הנועדים לשמאי גולן הדובר, מגיעים דווקא לשמאי גולן הסופר. וכך קורה שהסופר מוטרד ללא הרף בתלונות על תיפקודה של מחלקה זו או אחרת של עיריית רמת-גן, או בבקשות לעשות משהו בשביל הפונה.
            "זה כנראה, עונש על עזיבת ירושלים", אומר גולן. מכל מקום, הוא פונה בתחינה לציבור הרמת-גני שבטרם יחייגו אליו, כלומר אל שמאי גולן הסופר, יבדקו אם אין זה מספר טלפון תל-אביבי – ההוכחה הטובה ביותר שאין זה אותו גולן שהמחייגים התכוונו אליו מלכתחילה.
 
 
 
ד"ר אריה באומינגר:
"יפה עשה "מעריב ספרות" שמסר תגובות על סופרים ואנשי רוח על התבטאותו המוזרה והזרה של נתן זך בעניין השואה --- שבה את לבי הסופר שמאי גולן, שציטט צוואות של הנידונים למוות --- השתמש במונח הנכון בדברו על הרוצחים בתקופת השואה. הוא קורא להם פשוט גרמנים ---- ולא "הנאצים ועוזריהם" במקום "הגרמנים ועוזריהם".
"מעריב", 7.10.1988
 
            יפה עשה "מעריב-ספרות" שמסר תגובות של סופרים ואנשי-רוח על התבטאותו המוזרה והזרה של נתן זך בדבר השואה. יש להצטער שכמה מהסופרים שכתבו ביצירותיהם על השואה, סרבו להגיב או התחמקו מתשובה. שבה את לבי הסופר שמאי גולן, שציטט צוואות של הנידונים למוות, משפטים האומרים יותר מכל ההסברים הפילוסופיים והפסיכולוגיים. והעיקר, ששמאי גולן משתמש במונח הנכון בדברו על הרוצחים בתקופת השואה. הוא קורא להם, פשוט, גרמנים, ולא כפי שנתקבל אצלנו, כולל בטקסים רשמיים ביום השואה והגבורה – "הנאצים ועוזריהם" במקום "הגרמנים ועוזריהם".
 
לאה מג'רו-מינץ ("ציירת ידועה, דור שמיני בארץ"):
"האמן יודע לתת – לא לקחת" (תגובה):
"הסופר שמאי גולן מעורר ברשימתו "דיוקנו של האמן כאנטי" (מעריב ספרות, 18.3.1989) הרהורים על מצבו של האמן בארץ. נושא כואב ומכאיב", וכו'.
מעריב, 12.5.1989
 
            הסופר שמאי גולן מעורר ברשימתו "דיוקנו של האמן כאנטי" (מעריב ספרות, 18.3.89) הרהורים על מצבו של האמן בארץ. נושא כואב ומכאיב.
            דומתני כי אחת התופעות המעניקות למדינת ישראל את הסטטוס של מדינת איכות – זו הפריחה המופלאה הפורצת בה בכל שטחי האמנות. תוך מערבולת של עם המצוי בעתות מלחמה ומצוקה כלכלית, צומחת כאן ספרות מעניינת – פרוזה ושירה; תיאטרון נפלא, עשיר ומגוון; להקות ריקוד מצויינות; מוסיקה ברמה מעולה; ואמנות חזותית שבכוחה להתחרות ברמה ובהישגים עם כל מדינה אחרת.
            את כל ההישגים האלה יש לזקוף לזכות המאמץ והמסירות האישית של הסופרים, המשוררים, הקומפוזיטורים, האמנים, השחקנים, הרקדנים – בקיצור – לזכות אמני ישראל. אמן ישראלי לוקח על עצמו מעמסה הגוזלת שעות עבודה ללא חשבון וללא גבול, הכרוכה לא פעם בהוצאות מעיקות – וכל זאת ללא ציפיות לתמורה כספית. בארץ קטנה אשר שפתה ותרבותה מצומצמים לתושביה בלבד, אין שום סיכוי לאמן לצאת נשכר כלכלית מאמנותו.
            למרבה הצער, המימסד הישראלי, לא רק שאיננו נוטל חלק במאמץ הטוטאלי הזה, אלא שאף לא השכיל לנצל אותו כראוי. יש משהו המרשים את האומות התרבותיות, בהשגים האמנותיים שישראל מפגינה.
            שמאי גולן שואף להקל מהמעמסה הנופלת על שכם האמנים ודורש מהמימסד לשאת בעול התמיכה הכספית בהם. ואולם מתוך ידע במתרחש בעולם האמנות, נוכחתי לדעת כי ישנם אמנים עם כשרון מיוחד לגלות מקורות מימון ציבוריים ולינוק מהם, והם עושים זאת אפילו כאשר יד הממסד קפוצה וקמצנית; ויש אמנים, תמימים בעניינים חומריים, שלעולם לא יגיעו אל המשאבים הציבוריים, גם משום שאינם די זריזים "להתלבש" על מילגות וקרנות וגם משום עדינות נפש המונעת מהם לפשוט יד כדי לקבל.
            אך ישנן דרכים להקל על חיי האמנים, גם מבלי להיזקק למערכת הכספית הציבורית, וזאת על ידי יצירת אווירה נוחה, מעודדת, חמה – מעין קליטה חיובית מצד החברה והציבור. כלי העזר לקליטה החיובית הם העתונות הכתובה, ואמצעי התקשורת האחרים כמו הרדיו והטלוויזיה. מתוך היכרות רבת שנים שיש לי עם המדיה בענייני ספרות, אמנות ותיאטרון, דומני כי אין בעולם יחס כה נוקשה, "קסאחי", הגובל לא פעם ברוע לב, באכזריות, ובחוסר הגינות, כפי שהוא מוצא ביטוי מעל דפי העתונות שלנו.
            בראש וראשונה אנו מצפים לכך שהביקורת האמנותית, על כל סוגיה, תיעשה מתוך גישה מקצועית, נייטרלית, בלתי תלויה, ללא דעות קדומות וללא אינטרסים אישיים.
            לא פעם אני תוהה על כמות האינפורמציה על תחרויות כדורגל, כדורסל וכדו'. ובעיקר אני משתאה למראה "הפסטיבלים" הגועשים סביב תחרויות כדורסל, אשר בעצם שליש מגיבוריהם – דומני השליש הקובע – אינם ישראלים, אלא יבוא מן החוץ.
            מהדהדות באזני מלים שנזרקו אל נשים פוליטיקאיות שהתמרמרו על שלא מצאו לעצמן מקום בטוח ברשימת המועמדים לכנסת: "עליכן ללמוד לקחת ולא לחכות שתקבלנה". מכאן, שגם עלינו האמנים ללמוד לא להיות פסיוויים כלפי המתרחש בשטח הביקורת האמנותית, ולעמוד על כך שההתיחסות ליצירה תיעשה מתוך כבוד ליוצר, מתוך מקצועיות, יושר אינטלקטואלי וללא משוא פנים.
 
"אנשים, אנשים, אנשים" –
תצלום בו מופיע שמאי גולן כחבר ועד העמותה לעידוד הספרות הישראלית.
בתמונה גם גד יעקובי וסנדו דוד.
"דבר", 22.6.1989
 
 
 
עתי"ם:
"הסופר הסובייטי אייטמטוב בישראל ---
הוא נתקבל בשדה התעופה ע"י בן-ציון תומר יו"ר התאחדות הסופרים,
שמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים, ופרופ' אליהו זמצוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים".
מעריב, 10.9.1989
 
            הסופר הסובייטי הנודע שינגיז אייטמטוב, חבר הסובייט העליון ומידידיו הקרובים ביותר של גורבצ'וב, הגיע במוצאי שבת לישראל לביקור של 11 יום ואמר שהוא היה רוצה לתרום לנורמליזציה של היחסים בין ישראל לבין בריה"מ. אייטמטוב הוסיף: "יש בבריה"מ כוונה לעשות כן. אנחנו פה נסתכל וניראה".
            בשיחה בנמל התעופה, אמר הסופר-המדינאי הסובייטי, העומד היום בראש ועדת הסובייט העליון, המטפלת בבעיות האתניות הבוערות של בריה"מ, שמטרת ביקורו בארץ הינה "להכיר את ישראל כמו שהיא באמת". עוד אמר האורח, כי "אין סיבה פוליטית מיוחדת לבואי, אך משמעות פוליטית יכולה בהחלט לצמוח בהמשך הביקור".
            אייטמטוב בא לישראל כאורח אגודת הסופרים, והוא נתקבל בנמל התעופה ע"י בן ציון תומר, יו"ר אגודת הסופרים, שמאי גולן, ופרופ' אליהו זמצוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
            במהלך הביקור יתקבל האורח ע"י נשיא המדינה, חיים הרצוג ויוועד לשיחות עם שר המדע, עזר וייצמן, עם שר החוץ, משה ארנס, עם שר האוצר, שמעון פרס ועם שר החינוך, יצחק נבון. יתכן שגם יוועד עם רה"מ יצחק שמיר, אך הדבר לא סוכם סופית. בעיקר ייפגש עם סופרים, עם אנשי מדע ורוח, וגם עם מנהיגים של העדה הדרוזית ויסייר ברחבי המדינה.
            ספריו הרבים של אייטמטוב טרם תורגמו לעברית, אך בארצו הוא נחשב בין גדולי הסופרים הסובייטים. הוא זכה באות לנין ובתוארים רבים אחרים ומשמש היום עורך ראשי של הירחון "ספרות בינלאומית". ירחון זה פירסם לאחרונה גליון שלם מוקדש לספרות העברית.
 

מאיה בהיר:
"חמשירים בחמישה רובל",
מפגש בבית הסופר עם מדריכו הרוחני של גורבצ'וב אנדריי ווזנסנסקי.
"מלבד אהרון מגד הגיעו למפגש חמוטל בר-יוסף, שמאי גולן, ועוד לא רבים אחרים".
 
ידיעות אחרונות, 22.10.1989
 
חמישי בבית הסופר, עם מדריכו הרוחני של גורבצ'וב
 
            "אז איפה הסופרים העבריים?", נשמע בבית הסופר בת"א, בחמישי בערב, קולו של אהרון מגד. תשובה הוא לא קיבל. מלבדו הגיעו למיפגש עם המשורר הסובייטי אנדריי ווזנסנסקי חמוטל בר-יוסף, שמאי גולן, ועוד לא רבים אחרים. מוזר, כי מדובר הרי באחד הבולטים ממשוררי בריה"מ ומי שמוגדר כ"מדריכו הרוחני של גורבצ'וב".
            ווזנסנסקי, 56, דיבר עם סופרי ישראל בלחש אינטימי. רוב הנוכחים באולם דיברו רוסית. "ככה מדברים בין חברים", הבהיר ווזנסנסקי בקולו העמוק, אך עד מהרה התברר, כי העומק נובע מההצטננות הקשה שהספיק המשורר לחטוף עוד ביומו הראשון בישראל.
            על הבמה ישבו אפריים באוך, המייצג באגודת הסופרים את כותבי הרוסית, עזריאל קאופמן והמארחת בקי פריישטדט, מהמועצה לקשרי ידידות בריה"מ-ישראל, שהביאה את המשורר ארצה.
            "באומה שלכם זורם דם חדש ורענן. לא מצאתי כאן אדישות כמו בארה"ב, למשל", החמיא לנו ווזסנסקי בפאתוס. אחר-כך סיפר על ניפלאות הפרסטרויקה. כיצד גואה הפשע במוסקבה, על דמי חסות שבעלי העסקים משלמים לגנגסטרים, ואיך שהם, הגנגסטרים, שורפים כל הזמן בית קפה של יהודי אחד, שמסרב בעקשנות לשלם את דמי החסות. ווזנסנסקי קורא לו גיבור.
            "יש עכשיו אופנה חדשה", הוא סיפר, "למכור בחמישה רובל בחוצות העיר חמשירים נגד המישטר, המודפסים בבית באופן פרטיזני. עושים את זה משוררים צעירים, שאחר-כך המיליציה מתנפלת עליהם. הפרסטרויקה מתנדנדת מצד אל צד. אף אחד לא יודע מה יהיה הסוף".
            היתה לו גם הצעה קונקרטית לשדרני קול ישראל ברוסית. להשמיע יותר סיפרות ישראלית הנכתבת ברוסית, שכן, כיום נקלטים שידורים אלה בבריה"מ ללא הפרעות. לבסוף התלהטו הרוחות, על רקע דיבור רצוף ארוך מדי ברוסית ללא תירגום, והמיפגש הסתיים. "הערב הרגשתי כמו באסיפת סופרים במוסקבה", אמר אהרון מגד.
 
"מה זה פה, רוסיה?". פגישה עם אנדריי ווזנסנסקי משורר רוסי נודע.
"שמאי גולן יו"ר אגודת הסופרים מבקש (את השואל) לקצר בשאלה.
גרובמן מתפרץ: אתה לא יכול לסתום לי את הפה. מה זה פה, רוסיה?"
"דבר" 22.10.1989
 
באולם הקטן של "בית הסופר" בתל-אביב התכנסו ביום חמישי אחר הצהרים יוצרים שעלו לישראל מברה"מ, כמה סופרים עבריים והרבה עתונאים. מפגש של סופרים צעירים עם המשורר אנדרי ווזינסנסקי שהגיע לכאן מברה"מ, היתה ההודעה הרשמית. צעירים רבים לא היו שם. הישראלים-הרוסים סיפקו את המרכיב המעניין ביותר. הם, הקשורים עדיין למקום הולדתם, היו מעודכנים בנעשה שם היום, שאלו את השאלות "המביכות" ותרמו גם מעט "רעש". לא דיברו שם על שירתו, למשל. ווזנסנסקי, כמובן, שמח להיות כאן. שמח להגיע למקורות התרבות העשירה. כבר לפני 11 שנים, סיפר, הצהיר על התעניינותו, ודוד אבידן הזמין אותו לבוא, אבל לא נסתייע. התרגש עד דמעות ב"יד ושם".
מה על סופרי האידיש ברוסיה? נשאל, והאם מכירים שם את הספרות העברית החדשה? ומתי בדיוק גילחו את רחוב אראבט? ולמה לא קמו האמנים למחות כאשר בטקס לציון מאה שנים לאחמטובה שרה את הרקוויאם שלה דווקא מקהלת משטרת הפנים? ווזנסנסקי עונה על כל שאלה בנחת, לא מראה סימן של התרגשות או אי-נוחות. הוא מדבר בקול נמוך מאוד. הוא חש בראשו, גרונו כואב. לעיתים, במקום לענות לגופו של עניין הוא נעזר בסיפורים, בחוש הומור. לא, את הספרות העברית הצעירה אין מכירים בברה"מ. את ביאליק ופרץ מרקיש כן. אבל הספרות העולמית העכשווית מתורגמת לרוסית. על הטקס לאחמטובה לא ידע כלל. אבל הוא מספר על עזרתו למשוררי מחאה היושבים ב"הייד פארק" המוסקבאי הממוקם במה שהיה רחוב אראבט. כאשר נעצרו על-ידי המשטרה עזר לשחררם, סיפר. הוא נהנה לדבר על דור המשוררים החדש הצומח ברוסיה, על קבוצות אוונגרדיסטיות הצצות בכל מקום. אות ועדות לעדנה הספרותית.
על הקבוצות האלה ועל החדשנות בכלל שואל הצייר מיכאל גרובמן. שאלתו ארוכה ביותר. כולם מקשיבים בתחילה בשקט. ווזונסנסקי משיב. וגרובמן חוזר ושואל, ושאלתו מתארכת יותר ויותר. שמאי גולן, יו"ר אגודת הסופרים, מנסה לבקשו לקצר. גרובמן מתפרץ: "אתה לא יכול לסתום לי את הפה", הוא צועק. "מה זה פה רוסיה? זה דו-שיח בין משוררים". הוא ממשיך לדבר, והרב-שיח הופך לדו-שיח. הקהל מתחיל להראות סימני קוצר-רוח. בסופו של דבר, נדרש המתרגם לעדכן את אלה בקהל שאינם דוברי רוסית, אבל הוא מתנצל: הוא כבר שכח את מה היתה השאלה. מעט צחוק בקהל המתפזר.
 
היום יקרא ווזנסנסקי משיריו באולם הסינמטק התל-אביבי. בקי פריישטאדט תקרא את השירים בעברית בתרגומו של נתן זך.
 
עמנואל בר-קדמא:
"המשורר הסובייטי מילא את אולם הסינמטק בת"א. "בקהל נראו, בין היתר, יהודית הנדל, הסובייטולוג מיכאל זגורסקי, יו"ר אגודת הסופרים שמאי גולן" וכו'.
ידיעות אחרונות, 23.10.1989
 
            באווירה חגיגית ואלגנטית התקיים אמש ערב הקריאה החגיגי של המשורר הסובייטי, אנדריי ווזנזנסקי. קהל המאזינים, ברובם דוברי רוסית, ויוצרים וסופרים ישראליים, מילא את אולם הסינמטק.
            ווזונזנסקי הוא בן דור המחאה הראשון של השירה הסובייטית. שמו נודע לראשונה בימי שלטונו של חרושצ'וב, כאשר יצג את הזרמים הדיסידנטיים בשירה הסובייטית. שמו נקשר תדיר בשמותיהם של יבגני יבטושנקו ואנה אכמדילה.
            המשורר שוהה בארץ כארבעה ימים, בערב הגאלה שהתקיים אמש הוא קרא משיריו וסיפר סיפורים, בשעה שהשחקן שמואל עצמון קרא שירים מיצירתו של האורח, שלא תמיד חפפו את המקור. גם נתן זך, שתירגם את כל שיריו, קרא שיר משל האורח.
            ווזנזנסקי, לבן בלורית, לבוש מכנסיים שחורים, צעיף כחול וז'קט לבן, תיבל את קריאת שיריו בסיפורים ובהעלאת זכרונות.
            המשורר הוזמן לארץ על-ידי המועצה הציבורית לקשרי תרבות ישראל-ברית המועצות – עמותה משותפת למשרד-החוץ ולהסתדרות-העובדים. יו"ר המועצה, בקי פריישטאט, קראה את אחד השירים.
            בקהל נראו, בין היתר, שר התקשורת, גד יעקבי, המשורר אבות ישורון ובתו הילית, המשוררים חיים גורי ודוד אבידן, הסופרת יהודית הנדל, הסובייטולוג מיכאל אגרונסקי, יו"ר אגודת הסופרים, שמאי גולן, גברת רחל דיין ואחרים.
            בתום הערב, שנמשך כשעתיים, עברה קבוצה מצומצמת של קרואים לקבלת-פנים אינטימית, בביתו של השחקן שמוליק סגל.
 
"נציגי הסופרים בכנסת" משלחת אגודת הסופרים בראשות היו"ר שמאי גולן נפגשו
עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.
ידיעות אחרונות, 15.12.1989
 
            מישלחת אגודת הסופרים נפגשה בימים אלה עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. השתתפו יו"ר האגודה, שמאי גולן; סגנו, סנדו דוד; חברי הנהלה וועד, ואליהם הצטרפו המשורר יהודה עמיחי, פרופ' גרשון שקד וכן יו"ר התאחדות המו"לים, רחלי אידלמן. מטעם הוועדה נכחו היו"ר מיכאל בר-זוהר, חברי ועדה ומנהל האגף לתרבות במישרד החינוך, אבנר שלו. שמאי גולן את תביעותיה המקצועיות של האגודה: זירוז חקיקת חוק זכויות יוצרים, הקמת קרן לסופר, חוק להקמת ספריות ציבוריות בכל ישוב, השלמת פנסיה לסופר, כיבוד התעריפון, הקטנת ניכויי מס ההכנסה, סיוע בדיור, הגדלת התמיכה במכון "גנזים" ועוד. סנדו דוד ציין, כי ההקצבה שמקבלת אגודת הסופרים ממישרד החינוך והתרבות קטנה מכל ההקצבות הניתנות למוסדות תרבות אחרים בתחומי המוסיקה, התיאטרון והאמנות הפלסטית, והדבר טעון תיקון. סוכם על פגישה נוספת בעוד כחודש וחצי, ובה, כך מקווים, יהיו דיונים מעשיים.
 
 
"הנהלת העמותה לעידוד הספרות" (שמאי גולן נבחר להנהלה),
מעריב 26.1.1990
"שמאי גולן לקדנציה שניה". "הוועד החדש של אגודת הסופרים, שנבחר בחול המועד פסח, התכנס השבוע לישיבתו הראשונה ובחר בשמאי גולן לקדנציה שניה כיושב ראש האגודה".
ידיעות אחרונות, 26.4.1991
 
            באסיפה הכללית הראשונה שנערכה בשבוע שעבר לבחירת חברי ההנהלה של העמותה לעידוד הספרות העברית, נבחר השר גד יעקובי ליו"ר. חברי ההנהלה שנבחרו הם: רחלי אידלמן, שמאי גולן, סנדו דוד, אהד זמורה, יוסף גבע, יהודה גיל, נורית גוברין, נירה הראל, אלי זהר ואהד קריב, המטפל בענייניה של העמותה.
 
 
 
 
"טיוטת הסכם עם פולין" (לשיתוף פעולה בין אגודת הסופרים העברית
ולאגודת הסופרים הפולנית הליברלית. את הטיוטה גיבשו שמאי גולן ומרים עקביא),
ידיעות אחרונות, 25.10.1991
 
            טיוטת הסכם לשיתוף-פעולה בין אגודת הסופרים העברית לאגודת הסופרים הפולנית הליבראלית, הובאה לאישור הנהלת אגודת הסופרים העברית בימים אלה. מדובר באגודה שפרשה בזמנו מאגודת הסופרים הפולנית הרשמית ופעילותה נאסרה. עם חילופי השלטון בפולין הותרה פעילותה ועתה היא מתקיימת לצידה של אגודת הסופרים השמרנית. את הטיוטה גיבשו, עם ראשי אגודת הסופרים הפולנית, שמאי גולן ומרים עקביא, שביקרו בפולין כאורחי האגודה שם. כרגיל בהסכמים מסוג זה, מוזכרים חילופי משלחות סופרים, חילופי תרגומים, הפקת אנתולוגיות משותפות וכדומה. במהלך הביקור ניפגשו גולן ועקביה עם אישים ממרכז פא"י הפולני ועם שר התרבות והאמנות הפולני פרופ' מארק רוסטבורובסקי.
"נספח תרבות ראשון ברוסיה": "נציגות ישראלית לענייני תרבות תיפתח ברוסיה בימים הקרובים. שמאי גולן, לשעבר יו"ר אגודת הסופרים, יוצא ביום שני הקרוב כדי להיכנס לתפקיד הנספח לענייני תרבות".
ידיעות אחרונות, 21.1.1994
 
            נציגות ישראלית לענייני תרבות תיפתח ברוסיה בימים הקרובים. שמאי גולן, לשעבר יו"ר אגודת הסופרים, יוצא ביום שני הקרוב כדי להיכנס לתפקיד הנספח לענייני תרבות. "אנסה למצוא גשר בין התרבויות", אומר גולן, "ויש ביניהן הרבה מן המשותף. כידוע, אנשי העליות הראשונות היו ספוגים תרבות רוסית, וכולנו התחנכנו עליה לא מעט. כמובן שהתרבות הרוסית העכשווית עוברת שינויים מרחיקי לכת ומפנה את פניה למערב, אך גם אנו כבר הפנינו את פנינו לשם". בראש רשימת התוכניות של גולן בתחום הספרות עומדת הפקת אנתולוגיות של שירה ופרוזה, פעולה לפירסום יצירות עבריות במוספים הספרותיים ובכתבי העת הרוסיים ואירגון חילופי משלחות סופרים. "אני מקווה לשיתוף פעולה מצד המימסד הרוסי, ואנסה ליצור קשרים אישיים עם דמויות מפתח, שיגלו עניין בתחומי התרבות השונים".
"הנהלה חדשה לאקו"ם". כנציג הסופרים נבחר שמאי גולן,
הארץ, 20.3.2000
 
            ביום שישי נבחרה הנהלה חדשה לאקו"ם – אגודת קומפוזיטורים, המחברים והמו"לים למוסיקה בישראל. אקו"ם הוא הגוף המרכזי הדואג להסדרת זכויות היוצרים בישראל, לצד הפדרציה לתקליטים ו"אשכולות". חברי ההנהלה החדשים הם דידי מנוסי, רוני וייס ושמאי גולן. הם מחליפים את שמואל קלוסקי ומרגלית מתתיהו. מלבדם חברים בהנהלת אקו"ם נעמי שמר, ארי בן שבתאי, מרל פוקס ואריה לבנון. יוריק בן דוד, ששימש עד כה כיו"ר ההנהלה, מונה לתפקיד מנכ"ל אקו"ם.
 
 
 

Go Back  Print  Send Page