משה גרנות 
היוכל מעוות לתקון?
על ספרו של שמאי גולן "ואם אתה מוכרח לאהוב" כנרת, זמורה-ביתן, 2008, 224 עמ'
 
   
ספריו וסיפוריו של שמאי גולן משרטטים את מסלול היחיד המתלבט ומתייסר בין גלות לגאולה, בין תופת שואה לחבלי התקומה – ומעבר ליחיד אנו חשים את נפש הדור,  את ההליכה הרוטטת על קו הקץ
 
 
    
                         הרומן שלפנינו בנוי רובו מוידוייהם של ארבעה גיבורים, ומיעוטו מנקודת מבט של מספר כל יודע. הארבעה הם לָאורה, אישה בת 76 הלוקה בשיטיון (דמנציה) חמור; בעלה שמואל גדנקר, הלוקה גם הוא ברגעי טירוף, אך כל מעייניו נתונים לרווחת אישתו, שלעיתים איננה זוכרת מי הוא; דניאלה, בתו של עורך הדין מיכאל לוין, שהיה בצעירותו שליח עלייה בפולין, וברח משם בעור שיניו לפלסטינה בחסות דרכון הוד מלכותו שהיה ברשותו, ו אלחנן, בעלה, שהוא בנם המאומץ של לאורה ושמואל גדנקר, אך איננו מודע לכך כמעט עד סוף עלילת הספר.
                         שמואל ולאורה הם ניצולי שואה, שהצליחו לשרוד בזכותה של גויה פולניה מהעיר סוצק, אשר החביאה אותם במרתף ביתה וכלכלה אותם על ידי כך שמכרה את תכשיטיהם של השניים עבור מזון. הוריהם ואחיהם של השניים נרצחו על ידי הנאצים – של שמואל בווארשה, ושל לאורה בסוצק.
                         קורות חייו של שמואל מצביעות על כך שהיה צריך לעבור מן העולם פעמים אינספור, ובניגוד לכל סבירות, הוא הצליח לשרוד את הזוועות, כשהוא נחוש להיות להן עד בבוא יום נקם ושילם. כרופא בצבא הפולני הנסוג, הוא מגיע לעיר סוצק ומתארח בבית הוריה של לאורה. הוא שומע בקול אביה, שורף את מדיו הפולניים, ואיננו מתמסר לרוסים – וכך הוא ניצל מגיא ההריגה שהכינו הרוסים לכל הקצינים הפולנים ביער קאטין שליד סמולנסק. הוא מצליח להימלט עם לאורה מהשיירה שמוביל רב המרצחים קלאוס אל ההוצאה להורג שבגבעה מחוץ לעיר. הוא ניצל מיריותיו של קלאוס ומהשוט הממית בעל גולת העופרת שלו, מפגיונות חבריו הקצינים, וגם כאשר הוא מוסגר על ידי אנשי הגטו כמי שהתכוון להתנקש בחייו של קלאוס – גם אז הצליח להימלט ולשרוד. בהימלטויותיו הרבות הוא עד לזוועות שמבצעים הנאצים ועוזריהם האוקראינים ביהודים, זוועות המתוארות בספר בנטורליזם מצמרר.
                         לאורה הייתה מאוהבת במאיר'קה הקומוניסט, אך הוא התחתן עם מירה, אחותה. אחר כך התאהבה במיכאל לוין, שליח העלייה מארץ ישראל, אך זה ברח מייד עם כניסת הגרמנים לפולין, ולא עמד בהבטחתו להביאה לארץ ישראל ולשאתה לאישה. ואז מגיע "התחליף" בדמותו של שמואל, קצין הרפואה היהודי המקסים אותה במדי הצבא הפולני, והם נהיים לזוג עד לזקנה ושיבה.
                         בינתיים קורים "קלקולים" המחייבים "תיקונים": במרתף אצל קוז'וצ'קה מבצע שמואל הפלה באישתו, ואירוע זה סוגר כל פתח להורות בעתיד. מירה ומאיר'קה נרצחים עם כל המשפחה בגבעה, אבל מצליחים לפני מותם להציל את בנם חנן (לימים – אלחנן) אצל אם המנזר, השומרת עליו עד לשחרור. אז מוסרת אם המנזר את הפעוט לשמואל ולאורה המאמצים אותו לבן. כשהם מגיעים לארץ ישראל (שמואל רופא, ולאורה אחות – לכן היה קל להנפיק להם סרטיפיקטים), מציע מיכאל לוין "תיקון": הבת שלו דניאלה תתחתן עם הבן של לאורה – אלחנן, וכך תמולא ההבטחה מלפני המלחמה.
                        עגנון כבר לימד אותנו ש"תיקונים" כאלה הם לעולם חלקיים ("בדמי ימיה"), וכך גם גורלו של "התיקון" בספר שלנו: חיי הזוג דניאלה ואלחנן עולים על שרטון. הוא מבקש "חופש", והופך בעיניה לעב"ם, והיא שמעולם לא חשה נאהבת ומסופקת כפי שחלמה – מוצאת ניחומים בזרועותיו של מורה להיסטוריה דלפון וגרוש, שמצליח להעניק לה כל מה שאלחנן מנע ממנה.
                         בספר יש "תיקונים" נוספים: לאורה הסנילית משוכנעת שאחותה מירה חיה, והיא צריכה להגיע ממוסקבה עם בעלה הקומוניסט, ולכן צריך להביא אותם משדה התעופה (היא אפילו יודעת איך היא לבושה!). היא כותבת לה מכתבים ו"מדברת" איתה בטלפון. "התיקון" הזה הוא כמובן תוצאה של דמיונה המעוות, ואין לו דבר עם המציאות.
                        "תיקון" אחר שמתנפץ אל סלע המציאות הוא הנקמה ששמואל גדנקר מבקש לנקום בקלגס הנאצי קלאוס. שמואל תכנן להרוג אותו כשזה יישב בבית הקפה, אך ברגע הקריטי הוא קופא עם האקדח בידו, ואיננו מצליח לבצע את המשימה שלקח על עצמו. בעקבות כך עליו להתמסר לגרמנים שימיתו אותו בעינויים קשים, ושרק בדרך נס הוא נחסך ממנו. עשרים שנה לאחר המלחמה עומד קלאוס למשפט, ואז נוסע שמואל אל "הארץ הטמאה" רק כדי להעיד בפני שופטיו ובפני העולם כולו אילו זוועות ביצע האדם-מפלצת שקוראים לו קלאוס. אלא שבמשפט הגרמני הדקדקני (מה שמה של הילדה שקלאוס הרג בשוט? מהי כתובתה? באיזו שעה זה קרה?) נחשף שמואל כסתם משוגע שמבזה את בית המשפט, ומלבישים עליו כתונת משוגעים. ובאמת, הרי רק משוגע יכול להעלות על הדעת שבני תרבות כמו הגרמנים יכולים לבצע זוועות כאלו!
                         מסתבר שלא רק בית המשפט הגרמני אטום מפני קליטת האמת על זוועות השואה – גם היישוב העברי בארץ נהג בצורה דומה: מיכאל לוין מעיד על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו תוך כדי בריחתו מפולין, וראשי היישוב נוזפים בו שהוא פוגע במורל המתיישבים שעוד עלולים להאמין לו שיקיריהם נרצחו סתם כך (עמ' 65 – 66, 70). כשחננאל היה בכיתה י"א, והזמינו את אבא שלו לספר על מה שקרה "שם", מורתו סאבינה הייתה מאוכזבת כי היא רצתה לשמוע על תקווה ופיוס עם "גרמניה האחרת" (עמ' 221).
                         עוד "תיקון" שאולי ציפינו לו אחרי השואה, ולא זכינו שיתממש: היהודים בארצות הרווחה מוכנים לתרום לישראל, אך לא להשקיע בה - מעדיפים לעשות עסקים עם הגויים, ועל עלייה ל"אררט", לישראל, אין על מה לדבר. הם רק מייעצים לנו לשמור על ארץ ישראל "לכל צרה שלא תבוא" (עמ' 165).
                         והכי חשוב – מה שלא זכה ל"תיקון" הוא יחס הגויים אלינו אחרי השואה. אחרי הזוועות האלה שהיו עדים להן, ולא מעט מהם גם סייעו לנאצים בהתלהבות אדירה (בספר מתוארים האוקראינים הדוחפים יהודים לתאי הגאזים – עמ' 88; ופולנים המסגירים יהודים עבור לחם וריבה – עמ' 110), אחרי שהגרמנים הוכנעו, עריהם נהרסו וגדולי מנהיגיהם הוצאו להורג – אחרי כל זאת היה צפוי שתהיה לגויים איזו התפכחות משנאתם המטומטמת ליהודים; והנה, ההיפך הוא הנכון: בספר מתוארים גויים ששנאתם ליהודים אף הוגברה, כשהם מבטיחים לסיים את המלאכה שהתחילו הגרמנים (עמ' 39, 58).
                         הרומן מרמז בכל זאת על פתח צר של תקווה, על "תיקון": שמואל מסור לרעייתו הסנילית, זאת שממררת את חייו בהזיות המטורפות שלה, וחושף אליה אהבה ללא גבול. ככל שהיא שוקעת יותר בשיטיון שלה – הוא אוהב אותה יותר. יש רמז בסוף הסיפור שגם דניאלה הושפעה מהמסירות הרבה של האיש הזקן, וגם היא תחזור לאהוב את בעלה.
                         הרומן הוא כבד מאוד – גם בגלל התכנים (שואה, זקנה, דמנציה, התרסקות חלום האהבה), וגם בגלל התבנית שבחר הסופר – וידויי עדים. ליד התיאורים הנטורליסטיים של הזוועות, להן עדים הגיבורים, מופיעים גם תיאורים סוריאליסטיים הזויים לחלוטין כאשר מדובר בהינצלויות הרבות של שמואל גדנקר. מסתבר שהוא חומק מן המוות על ידי כך שהוא הופך לציפור ולתולעת ((עמ' 45, 94, 98, 102, 120). אני מודה שהיה קשה לי לעכל את הקטעים האלה, ולטעמי יש בהם כדי לחזק את "גרסתם" של הספקנים שבין גיבורי הספר. אני גם סבור שהתיאורים המפורטים של שתי הגיחות של שמואל למקסיקו (עמ' 154 – 169) ולארגנטינה (עמ' 191 – 207) חורגות מהאחדות שתבנית הרומן מחייבת.
                        מכל מקום, "ואם אתה מוכרח לאהוב" הוא רומן בעל מארג אפי מפעים לב, הכתוב מתוך כאב עמוק והמושתת על ידע רב, כצפוי מרב אמן מדרגתו של שמאי גולן.
 
 
   
   
   משה גרנות - סופר, עורך,  בעל תואר דוקטור בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. שימש כמפקח כולל על ב"ס על-יסודיים. במשרד החינוך