משה בן-שאול
"האם טרבלינקה "יוק"?"
מאזנים, אוק.-נוב. 2005
 
שמאי גולן, מסעותיי עם ספרים, הוצאה לאור "אסטרולוג", 2005, 456 עמ'
 
   
            שמאי גולן היטב ידוע בשל ספריו כמו "באשמורת אחרונה", "מותו של אורי פלד", "בריחות למרחקים קצרים" ויצירות נוספות שזיכו אותו בלא מעט פרסים ספרותיים, אך בספרו העכשווי נטש לזמן מה את סוגת הסיפר וקיבץ מסות, מאמרים ורשימות שעניינם ספרים. אלו הם באמת מסעות בספרים והתבוננות מעמיקה בכוחם וגם בחולשתם של סופרים. אך לא רק.
            במרכז כתיבתו שנפרשת לשנים: היהודי כפי שהוא מצטייר, למשל, בתיאוריו האנטישמיים למדי של דוסטוייבסקי, בדמות היהודי אצל גינתר גראס – וחיבתו נטויה דווקא לספרות ולסופרים הדרום-אמריקאנית: חוסה, אוקטביו פאז, מריו ורגה יוסה – ולצד אלה הוא מתמודד עם ספריהם של סופרים בני המאה העשרים שהפכו זה מכבר לאייקונים בספרות העולם: תומאס מאן, פוקנר, סארטר, מלמוד ועוד.
            אך מעבר לכל השמות הנזכרים, מוקדשת כתיבתו זו המקובצת בספר זה לספרות העברית המוקדשת לשואה. ואין פלא בדבר, שכן הוא עצמו עבר את הכיבוש הנאצי ואת מחנות ההסגר למיניהם בברית המועצות.
            מן הקטעים המרשימים ביותר, האמירות המרגשות ביותר נמצא ברשימתו 'טרבלינקה "יוק"' כשהוא מבקר בעיר הולדתו בפולין ב-1991 – ביקור מלווה זכרונות ילדות, הוא משוטט בעיר הולדתו פולטוסק, נזכר באביו הבא מוורשה ובאמתחתו סחורה ומתנות ובאימו הרצה אחריהם עם ספל חלב בידה היישר מן הפרה בבית הקיץ שלהם מעבר לנהר.
            כאן בא גם תיאורה של כיכר השוק המרוצפת אבנים אפורות, ואינו נמנע מלספר על שוד הרכוש היהודי בידי הפולנים – הנה לא רק בסופרים הוא דן. גם בחיים שהיו.
            גולן מתייחס לנושא של הגרמנים והשפה הגרמנית בצורת ראיון עם עצמו, ראיון שכדאי לשים לב אליו.
            כמובן, שלא ניתן ברשימה קצרה, מקדימה, להכיל כל המצוי בספר זה – אבל גם כך ניתן להבין שיש ללמוד הרבה מן הספר, להבין יותר, ולחוש שהדברים שנכתבו, הן על הספרים והן על החיים הגיע זמנם להיכתב ולהיות נקראים, מעבר לעובדה שבוודאי נאספו מתוך צורך פנימי עמוק. זה ספר עב-כרס ומעניין עד מאוד, מרגש ברבים מפרקיו.
 
 
  משה בן-שאול (16 באוקטובר 1930 – 6 בדצמבר 2007) היה משורר עברי, צייר, עיתונאי, סופר, עורך ומתרגם; יליד ירושלים, דור שביעי בארץ.