ללא חתימה
"מותו של אורי פלד"
 
קשת, קיץ 1971
 
   
את ספרו החדש של שמאי גולן, "מותו של אורי פלד", צריך לראות במסגרת יצירתו הכוללת, שנושאה המרכזי השוֹאה היהודית.
 
   
את ספרו החדש של שמאי גולן, "מותו של אורי פלד", צריך לראות במסגרת יצירתו הכוללת, שנושאה המרכזי השוֹאה היהודית. חוויותיו של המחבר משנות ילדותו מאותם ימים נוראים טבועות בתודעתו, וחרישן העמוק מעלה רבדים חדשים של זכרונות העבר המבקשים להתמודד עם ההווה. גיבור הסיפור, אורי פלד, הנושא את אשמת הישארותו בחיים – לאחר הריגת אביו, התאבדותה של אמו ורציחתה של חברתו אשר אהב, מנסה להתערות ולהכות שרשים במציאות הישראלית. אך ניתוקו מן הממשות של הקיום וניכורו לאנשים ולאירועים מכשירים אותו ומקדמים אותו לקראת מותו במלחמת-יוני. וכך הוא "פורע את השטר", בלשונה של אחת הדמויות, ומכפר בדמו על חטא הישארותו בחיים.
 
"ואורי ידע את אשמתו", כותב המחבר, "ידע אשמת שמו שקברו, וידע אשמת נישואיו לאסנת". משפט זה ממצה את עיקרה של העלילה. בין ניצולי השואה מהלכים אנשים רבים אשר במקרה או בדרך נס לא הלכו בדרך כל הקרבנות, ולאחר שחזרו מ"פלניטת אושוויץ" הם מנסים לשכוח את מוצאותיהם ומתחברים לחברה. התסביך של חטא ההצלה אינו מעיק עליהם, או שהם מצליחים להתגבר עליו. אורי פלד לא רק שלא הצליח להתגבר עליו, אלא נכנע לו ברצון מתוך הכרה ומתוך היאבקות מועטה. למעשה, הוא חי בטראומה של השואה ואינו יוצא מתחומה. "ואורי הלא בא מכוכב-לכת אחר", חוזר המחבר ומזכיר "נשכחות", ובכך הוא מסביר את כל תעיותיו הרבות בדרכי החיים.
 
הנישואים עם חברת-קיבוץ אינם עולים יפה; מראשיתם היו נדונים לכשלון. איך יכול אורי לאהוב אשה – והצעירה אשר אהב נלקחה לעיניו אל קרונות-המוות? זכרונה חוצה תמיד בינו לבין אשתו ומרעיל את היחסים ללא תקנה. הרעות עם ילידי-הארץ נפגמת בגלל אי-אמון יסודי כלפי כל אדם המקנן בלבו של אורי. בחלומותיו הוא שבוי בממלכת-הצללים, ולבו הולך אחר איש העיירה שלו, חייט זקן, המשלים עם השואה כגזר-דינו של הבורא, שאין לערער עליו. "מרדו" היחיד של אורי הוא באי-השלמה עם "צידוק-הדין" מסוג זה, אם כי דמות זו, כמו הדמויות האחרות של "היישוב הישן" בסמטות ירושלים, קרובות אליו יותר. הן מזכירות לו את אביו ואת סבו ואת כל יהודי העיירה שהושמדו בשואה.
 
הדבר היחיד שיכול להציל את אורי פלד מהידרדרות גמורה אל סיוטי העבר הוא שירותו בצבא. ראיית הערבים כנאצים נוסכת בקרבו רוח של מלחמה, רוח עצה וגבורה. בהווי הלחימה הוא משתחרר כמעט לגמרי מאימי העבר. משמעת-ברזל שהוא כופה על פיקודיו והכנתם לעשות נקמה באויב משמשות לו טעם יחיד ובריא, כביכול, לקיומו. אך אשתו אינה משלימה עם שירותו בצבא-הקבע, ולאחר שהוא משתחרר הוא חוזר ושוקע ביוון-המצולה של תחושת האימה והזוועה של ההשמדה, עד שהוא מוצא את מותו במלחמת-יוני.
 
העלילה של הסיפור עשויה בהגיון וצורתה מותאמת לחיפושי הגיבור אחר זהותו האבודה. יש אחידות בתחנות שבדרך המקשרות ומסבירות את הגורליות הטראגית המלווה את אורי פלד בכל מעשיו ובכל גילוייו. דמויות הבאות מעולמות השואה משלימות את המבנה "הדימוני" של הסיפור, על צדו האפל והטראגי; כמשקל נגדי משמשים אנשי הקיבוץ, העיר והצבא, שתפקידם לנתק את אורי פלד מסיוטיו ולכוונו לקראת השתרשות במציאות. רציפותה של העלילה מוסברת בשימוש באמצעי-כתיבה מודרנים על דרך של "זרם התודעה", שלא תמיד הם עולים יפה. אך עיקרו של הסיפור – מאבקיו של אורי פלד עם עצמו ולבטיו בין שני העולמות – מתוארים בכנות ומתוך ידיעה רבה בנושא ובחומר הראיות שלו.
 
 
 
________________
* שמאי גולן: מותו של אורי פלד; עם עובד/ספריה לעם, 1971; 205 עמ'.
הדמויות הקלושות יותר הן אלו הבאות מן המציאות הישראלית, שאת תכונותיהן ואפיין מתאר המחבר לפעמים בשטחיות ובאורח חד-צדדי. כאן ההיתפסות לקיצוניות אינה מועילה הרבה ואינה יכולה להיות תחליף להתעמקות הפסיכולוגית, שהיא הכרחית ובלתי-נמנעת. אישיותה של אסנת, אשתו של אורי פלד, ותיאורם של הוריה, חברי הקיבוץ, חבריו בצבא ובחיים האזרחיים, לא מוצו דיים. כתוצאה מכך לא הושג אולי די-הצורך, האיזון בין שני הכוחות, שביניהם מפרפרת נשמתו של אורי פלד, ומבחינה אמנותית, בנוסף לצד העובדתי, הוטל הפור לצד השואה.
 
על-הרוב משתמש המחבר במשפטים קצרים ופסוקים, המשמשים היטב עיקר תכליתו. אך כשהוא משנה את טעמו ועובר למשפטים ארוכים, מפסיד הוא את צלילות סגנונו ומגיע לידי ערפול ואי-בהירות. בפרט כך הוא, כאשר המחבר מפליג ב"פלאשבק", כאשר הארת פרשיות מן העבר הרחוק והקשה תובעת משנה-בהירות.