ללא חתימה
 
בשבועון "את", יולי 1971
מותו של אורי פלד מאת שמאי גולן (הוצאת 'ספריה לעם' של "עם עובד").
 
   מן הפרק הראשון אנו למדים מיד כי אורי פלד, קצין מילואים, עתיד למות בקרב מלחמת ששת הימים על ירושלים, כשהוא נושא על גבו את ידידו-אויבו יליד הארץ, מינץ. מכאן ואילך מוליך אותנו הרומן במעגל גדול..   
   
מן הפרק הראשון אנו למדים מיד כי אורי פלד, קצין מילואים, עתיד למות בקרב מלחמת ששת הימים על ירושלים, כשהוא נושא על גבו את ידידו-אויבו יליד הארץ, מינץ. מכאן ואילך מוליך אותנו הרומן במעגל גדול, המלקט אחד לאחד את כל פרטי חייו החיצוניים והפנימיים של אותו אורי, וחוזר ומביא אותנו שוב אל מותו. "כל קציני צה"ל נקראים פלד", אומר מישהו בתוך הספר. ואכן, השם הישראלי הבנלי הוא חלק מן התדמית החיצונית שמבקש יוסלה קופרמן, פליט הקלגס הנאצי, ללבוש בארץ- יחד עם אשה בת-משק ובת-ותיקים. בשרתו כקצין בצה"ל, נע ופועל אורי-יוסל כחייל-בובה, מזדהה לחלוטין עם המדים, הדרגות, הכפתורים, ואת האויב הערבי הוא מזהה עם הגרמני. כאשר אשתו גורמת לו שיעזוב את הצבא, יוצא אורי לאודיסיאה נפשית רצופת יסורים בחיפוש אחר תוכו ומהותו. הוא מנסה ללמוד באוניברסיטה, בורח, נמשך אל היהדות החרדית, בורח, עובד בארכיון השואה, ומגיע להתמוטטות נפשית וגופנית. בסופו של דבר נגאל השריד האחרון של העיירה מן הגהינום הפרטי שלו למרגלות חומת ירושלים הנפרצת, בלא שהצליח להכות שורש בארץ.
 
מעלתו העיקרית של הספר בעצם ההתמודדות עם נושא כה קשה ורגיש, כמאבקם הפרטי של אנשים החיים בינינו כיום והמנסים לגשר מעל התהום הפעורה בין ה"שם" המשתכח-והולך ובין ה"כאן", שלא תמיד הוא נראה כמקיים את צוואתם של ההרוגים. הרומן אינו עשוי מיקשה אחת מבחינה ספרותית; לא כל הדמויות הן תלת-ממדיות, לא כל הדיאלוגים והסיטואציות מתקבלים על הדעת, ורבים מן הסמלים פשטניים מדי, כמו סיסמת המילואים של הגיבור – "אהבת ציון". אבל הוא כתוב באינטנסיביות סוחפת ובלשון עשירה וצבעונית, ותורם להבנה ההדדית בין העומדים משני עברי מיתרס ההיסטוריה.