יותם ראובני
"עלייתו וירידתו של קצין-קבע"
 
"אות" – שבועון מפלגת העבודה, 8.9.1971
 
 
שמאי גולן מעלה בספרו החדש* את קורותיו של קצין בצבא-הקבע, הנוטש את השירות כדי לחקור את השואה, שממנה ניצל.
 
 
בנעוריו היה אורי פלד, גיבור הרומן, עד למות אביו; הנאצים הרגוהו מפני שזייף כרטיס-עבודה. מול עיניו חסרות-האונים נשלחו למחנה-ההשמדה אמו, אחיו ואניטה, אהובתו. עם בואו לארץ הבין, שרק בכוח יוכל להעביר מעצמו את תחושת-האשם ואת הבושה שדבקה בו; על-כן פנה לקורס קצינים והתגייס לצבא-הקבע. בעיניו אין כל הבדל בין הערבים ובין הנאצים; גם אלה וגם אלה באים עלינו לכלותנו, והקם להורגך וכו'.
                לא בכדי נקרא הספר "מותו של אורי פלד". יוזק-אורי לא שכח, שרק ב מ ק ר ה  נשאר בחיים. הוא לא חי, במובן הפשוט של המילה הזאת, אפילו יום אחד. עברו מלא מוות. על הצלחתו בצבא מעיבה אי-התאקלמותו בארץ, שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בצורה המעוותת, שבה הוא תופס את מלחמתנו בערבים. "אני אוהב את השנאה", הוא מכריז, נגדה-נא המדברים על טוהר-הנשק, על "יריות סטריליות". אל זרותו למקומו ולזמנו מתווספת אחר-כך עקרותה של אשתו. שוב מוות.
                בעקבות מחזהו של יוסף מונדי "זה מסתובב" ("משא", 19.2.71), טענתי, שכל אחד מאיתנו שותף להתנערות הכללית מן הדימוי של היהודי המכוער, זה שהלך-לא-הלך כצאן-לטבח, דימוי שהתגלגל ובא עדינו באותן דרכים כמעט מטפיסיות, שהעם היהודי כה רגיל להן. התנערות זו מבקשת ליצור יהודי חדש, של ברזל-פלדה, יהודי שילעג לדברי-הימים בכוחו, יהודי כאורי פלד. איזו שנאה עצמית, שבה אנו לוקים, אף היא מתנת-ההיסטוריה, שומרת על איזון.
                גיבור הרומאן נמצא במצב תמידי של אשם: כלפי הנטבחים מצד אחד, וכלפי הרוגי ארץ-ישראל, שאין חלקו עמהם, מצד שני. אורי פלד צריך למות, והוא מת בדרך כמעט סוריאליסטית. שכנו-אהובו-יריבו, מינץ, הישראלי שנטל חלק במלחמת העצמאות, "הישראלי", מצטרף אל פלוגתו של אורי במלחמת ששת הימים ונהרג. אורי נמלט עם הגופה בהרי ירושלים, וצרור משיגו. (יש לקרוא שוב את הפרק הראשון, לפני הפרק האחרון). כל הדרך הובילו שמאי גולן אל הנקודה הזאת, וכשאורי פלד מת, - אם לעשות פראפראזה על קאמי ("המיתוס של סיזיפוס") – הרי הוא מאושר.
                על אף הקשיים, שמציג נושא מעין זה לפני הסופר, עלה בידי שמאי גולן לכתוב סיפור מעניין, הנקרא בנשימה עצורה. להוציא קטע אחד, שהוא מגוחך מפני נסיונו של המחבר לכפות תיזה מסויימת על המאורעות, (אורי בא לאוניברסיטה, כדי לשוחח עם פרופסור בעניין לימודיו. זה, לאחר שדן ברותחים את החיילים, הסבורים שאפשר "לחקור" בלא לשקוד תחילה על לימודים, משתפך בהלל אווילי לצבא ואף מוציא ממגירת שולחנו מדים מגוהצים למשעי וקובל: הפסיקו לקרוא לי), יש בספרו של שמאי גולן כדי להבהיר את המקשר אותנו לשואה, גם אם אנחנו כופרים בקשר מעין זה.
 
יותם ראובני
 
____________
* "מותו של אורי פלד". הוצאת "עם עובד" ("ספריה לעם"), מאי 1971, תל-אביב.
 
 

 
 

יותם ראובני - משורר, סופר, מתרגם ומו"ל ישראלי.. שימש כעורך בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". ב-2000 הקים את הוצאת נמרוד.