"טניה ופליקס גולדשטיין"
רופאים ישראלים שלא חדלו להיות ניצולי שואה
 ערך שמאי גולן
 
 
   
על מצבותיהם ביקש פליקס לכתוב:
 
"ניצולי שואה"

[מתוך הספר "טניה ופליקס גולדשטיין"]
שניהם, טניה ופליקס גולדשטיין ז"ל, עלו לישראל מפולין בשנת 1950, לאחר השואה, מתוך הכרה ציונית עמוקה. הם היו כאן אזרחים בעלי מודעות רבה ורופאים מצטיינים ומסורים, שאלפי אנשים הכירו להם תודה ואהבה. אבל בעומק נשמתם הם חשו את עצמם ניצולי שואה. זיכרונות השואה המרים לא חדלו לייסר אותם כמו גם האבל המתמשך על אובדן רוב בני משפחותיהם המסועפות. אבל דווקא מעומק הכאב ותחושת השכול הם שאבו את הכוח ואת הנחישות, לחיות בישראל כיהודים גאים, ולתרום למדינה ולאנשיה ככל יכולתם.
הם בגרו בתוך התרבות הפולנית, אך הם נשאו בליבם, בייחוד טניה שבאה ממשפחה דתית את זכר ילדותם, משפחתם והיהדות שגדלו בה, ושהשואה מחקה אותה מן האדמה הפולנית ועיצבה בהם הכרה יהודית חדשה.
ילדים לא היו להם. אך אנו, בני קרוביהם בני אחותה של טניה ובני דודיו של פליקס היינו להם כבנים. הם העניקו לנו תחושת משפחה, ואנחנו מילאנו לגביהם, ולו במעט, את מקומם של הילדים. גאוותנו היתה עליהם כבני אדם וכרופאים, נועצנו בהם בשעת מחלה שלנו ושל ילדינו, ותמיד הם היו כאן עבורנו, לסייע וגם לרפא.  הם גם עשו להם שם ורכשו להם ידידים בקרב המשכילים בירושלים.
בספר זה אנו מבקשים להנציח את זיכרם היקר לנו, והראוי להיפקד בזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל.
פליקס היה גם יוצר בנשמתו, בצד הרופא והחוקר הרפואי שכן בו גם סופר. אנו מביאים בספר הזיכרון "טניה ופליקס גולדשטיין" מסיפוריו, בצד עדויותיהם של טניה ופליקס בראיונות עימם, זאת בנוסף לדברים עליהם מאת בני משפחתם. כמו-כן הבאנו תעודות מתחנות מכריעות בחייהם, וכן תמונות המנציחות פרקים בהם. יהא זכרם ברוך!
שמאי גולן
 
לפרטים נוספים ולקבלת הספר "טניה ופליקס גולדשטיין" בעריכת שמאי גולן (גולדשטיין)
אפשר לפנות לשמאי גולן, 054-7542184
או בדואר אלקטרוני: (
golan-sa@barak.net.il)
טניה ופליקס גולדשטיין 
שם ספר:   טניה ופליקס גולדשטיין
רופאים ישראלים,
שלא חדלו להיות ניצולי שואה
 
שם העורך   שמאי גולן
 
מו"ל מקור:  
 
שנת הוצאה:   2008
 
שפת מקור:   עברית
 
 
 
קטעי שיחות מהספר
 ♦ שיחה עם פליכס גולדשטיין

 
הם לקחו את כולם. תוך חצי יום הרגו את כולם.... זאת היתה שיחה ראשונה, עם הדוד שלי, ד"ר פייבל פליקס גולדשטיין, קיויתי שיהיו עוד שיחות, אולם לא היו בגלל כאב הלב שהן גרמו לפליקס.
  לקריאת המאמר המלא








 ♦ קטעי שיחות עם טניה ופליכס גולדשטיין

 
סטרושינסקה נתנה לנו לצאת. בבקשה, אמרה. הגרמנים כבר לא היו באותו זמן, ולא פחדנו שיתפסו אותנו. אמנם היה מסוכן לצאת, אבל עכשיו, לא היו כבר גרמנים בעיר, הם כבר עזבו.
  לקריאת המאמר המלא








 ♦ לפני המלחמה - שיחה של שמאי גולן עם פליכס גולדשטיין

 
בוודאי. הם פחדו. אנחנו, אני והאח שלי, אני אומר לך, חשבתי, האמנתי לעיתונות הפולנית שזה מה שקורה, אנחנו נלך עד ברלין. הייתי טיפש, מכיוון שלא הבנתי, כי הייתי צעיר.
  לקריאת המאמר המלא