פרופ' אדיר כהן
"אשָמים" לשמאי גולן
בעתון "דבר", 27.9.1968
 
    
            שמאי גולן נתגלה לנו כמספר בספרו הקודם "באשמורת אחרונה", בו הצליח לרקום לפנינו בפשטות ובכנות את סיפורו של ילד יהודי קטן, אשר ביתו נהרס בשואה והוא יוצא למסע נדודים איום על פני רוסיה, מן הצפון הרחוק ועד לטאַשקנט, כשהוא נרדף על-ידי מראות האימים של ההרג והעינויים מידי קלגסי הנאצים, חוזה בגסיסתו האיטית של אביו, במות הרעב של אחותו הקטנה ובגוויעת אמו המשאירה אותו בודד בטאשקנט הזרה, בה הוא מבקש מחסה בבית-היתומים. הוא צייר לפנינו את זוועות השואה כפי שהן השתקפו בעיניו של ילד קטן וטהור, שחזה מבשרו את כל אימי הפורענות והיה עליו להיאבק על קיומו בשארית כוחותיו הדלים. תיאוריו של גולן בספרו זה היו מאופקים, ללא גודש זעקה ופאתוס של קינה, ולכן היה רושמם עז ועמוק. בספרו החדש "אשָמים"*) ממשיך הוא בדרך כתיבתו המאופקת, הממתנת כל פאתוס, כשהוא מנסה לספר סיפוריהם של גיבוריו, שרבים מהם הם אודים עשנים, שאש המוות גרמה לכוויות חמורות בנפשם. מרביתם מבקשים לנער מעליהם את צל האתמול הרודף אחריהם, לנתק את קשריהם לעבר, לשכוח, אך הם כושלים ונכנעים משום שהעבר הוא חלק מעצמם, גחלת לוחשת בתוך ליבם.
            כמה וכמה מעלות ל"אשָמים" של גולן. הספר כתוב במתח עולה, סיפור המעשה חי ומרתק את התעניינותו של הקורא. אולם כוחו לא במירקם ההתרחשויות והמעשים בלבד, אלא בידיעתו אגב סיפור המעשה לעצב את דמויתיו, להעמידן במבחן האירועים ולגלות את מעמקיהן. אמנם נושאי היצירה מרובים מדי, מיגוון הסיטואציות עשיר מדי, עד כי נדמה כי מגודש הנושאים וריבוי המצבים הדורשים עיצוב והעמקה, נשארו חלקים מסויימים בספר רדודים, דו-ממדיים בלבד ובלתי מעוצבים כראוי. המספר מתאר עולמה של נערה יהודיה הגדלה ומתחנכת במנזר לאחר שהוריה נלקחו למות במחנות ההשמדה ומעלה לבטי יציאתה מן המנזר וסבכי היקלטותה בחברת הצעירים הפליטים המתכוננים לעלות לארץ, כשהיא ממשיכה לדבוק באמונתה האינטימית בישו הנוצרי. הוא מצייר את המיפגש בין שליח הפלמ"ח לבין ניצולי השואה, מיפגש המערער הרבה ממושגיו ועמדותיו של צבר זה. אגב כך מספר הוא את סיפור האהבה החושנית בין אמנון השליח וידידתו מיכל בת הקיבוץ עין-השרון, ומבקש לעצב את טרגדיית אהבתה הנכזבת של יעל, אשר רק פוגל "המשוגע" מבין לרוחה, נושא את כאבה והולך עמה אל המוות. בצד ציורים אלה רוקם המספר אף את סיפור היחסים הפרובלמאטיים בין מינה המסתתרת מפחד הנאצים במרתף של איכר גוי ובין האיכר סוקלסקי. ולסיומה של היצירה, לפנינו רמזי המאבק נגד הבריטים בארץ, נסיונות ההעפלה מלאי ההעזה וכאב הקרבנות בשערי המולדת. ריבוי כל כך גדול של נושאים, אשר כל אחד כשלעצמו דיו למלא רומאן שלם, היה בעוכרי מבעו של שמאי גולן, שלא הצליח למצות את מרבית הנושאים ולהאיר את מלוא הפרובלמטיקה שלהם.
            מאידך-גיסא יש עניין רב בתאוריו העשירים של גולן הזרועים הסתכלויות פסיכולוגיות נאמנות, הבנה דקה לנפשם של גיבוריו וידיעה לדובב אותם. כל אחד ואחד מן הנושאים בספר מעוצב בטעם רב כחטיבה בפני עצמה. כסיפור קצר הנאמן להיקוותו הפנימית. ואכן לעתים דומה עליך, כי לפניך מחרוזת של סיפורים קצרים נאים כשלעצמם הנתונים בתוך סיפור מסגרת ומקושרים ביניהם על-ידי סיפור מסגרת זה, שיתופם של הגיבורים והרקע האחד. כרומאן שלם ואחדותי בו חייבת להישמר פרופורציה בין חלקיו, בו המשכיות העיצוב הפסיכולוגיסטי והריכוז התיאורי הם הכרחיים, בו המשק האחד וההתפתחות הפנימית אינם אך עניין של אמצעי או פרי של רצף חיצוני, סובל הספר שלפמדי של המספר, שבא על חשבון ההדיקות של היצירה והשלמות הפנימית שלה.
            המצטיינים מבין סיפורי-פרקי הספר הם: א) סיפורה של קלארה, כפי שהוא עולה בעיקר בשני הפרקים הראשונים של הספר, בו מיטיב שמאי גולן לצייר עולמה של נערה יהודייה שנותקה מביתה ומעולמה, מכה שורשים בעולם זר, באמונה זרה, אותה היא מאמצת לה כמשענת בחייה, אך עולמה נשאר מבועת. זכרי אתמול, מראות מטושטשים של ביתה שנהרס, קולות הרכבות המובילות את היהודים אל המוות, דמויות אבא ואמא שמתו, זכרונות מסע האימים אל המנזר בעגלתו של העגלון הגוי, כל אלה מזעזעים את עולמה ומכשירים את הקרקע להחלטתה לעזוב את המנזר בהיקראה לכך, על-ידי שץ, השליח, להצלת ילדי היהודים. ב) סיפור היחסים בין מינה ובין סוקלסקי: יחסים ההופכים מקשר של שיעבוד, פחד והכרח לשלם בגוף בעד המחסה, לקשר של קירבה מוזר, של ________________
*) שמאי גולן – אשָמים, הוצאת "מסדה", רמת-גן, 1968.

דבקות בחיים, של אחיזה במוחש ובריחה מן הדמויות הערטילאיות של אחיה המתים הממלאות את המרתף בבדידותה. "מינה שוכבת עוד שעה ארוכה לאחר שסוקלסקי הולך. נפילת המנעול על פתח מחבואה באה כהלמות גרזן על עורפה. עוד היא משוחחת עמו ושואלת והוא משיב לה. והיא רואה הכל בצהוב. אפילו את שמלת הקטיפה השחורה היא משליכה לאש הצהובה ולובשת שמלה קלה וצהבהבת כחרציות הבר, ומחליקה ברגליים קלילות בין השיבלים הצהובות ובין הזנבות הצהובים של הצפורים המצייצות מנגינות שטופות זוהר צהוב. עד ליום אלף הבא מספרת היא עם רווחקה ואיציק בצהוב". ג) סיפור אהבתה הנכזבת של יעל, ובעיקר סיפור מירקם היחסים הכן בינה ובין פוגל המשוגע, סיפור המעלה מיפגשן של נשמות מעל ומעבר למעשים ולמלים. נושאי-הספר האחרים הועלו, אך לא מוצו, תוארו אך לא פותחו, נרשמו אך לא העמקו ולא עוצבו בהעמקה הראויה להם.
            אשר לסיגנון ולדרכי המבע צדקו השופטים, אשר זיכו את מחבר הספר בפרס אקו"ם לשנת תשכ"ה בציינם כי "המחבר הצליח בשירטוטי הזמן והמקום, שבהם פעלו הנפשות... הלשון חלקה ובהירה, ללא התגנדרות וללא מלאכותיות. היצירה כתובה בעדינות וללא נסיונות של מילודראמאטיות".
            כל נסיון לתת מבע אמנותי לשואת עמנו הוא אתגר קשה ומסוכן לסופר. לשבחו של שמאי גולן יש לומר, שהשכיל בספרו לפתוח פתח לנפשם של פליטי-חרב הנושאים בליבם את עשן הכבשנים.
 
 
פרופ' אדיר כהן:
בהקדמה לאנתולוגיה שערך והקדים מבואות: "הסיפורת העברית בשנות המדינה",
הוצ. "אחיאסף", תשל"ג 1973
 
 
 
  אדיר כהן (נולד ב-10 במאי 1937) הוא איש חינוך, סופר ומומחה ישראלי בתחום הביבליותרפיה. הוא פרופסור אמריטוס בחוג לחינוך שבאוניברסיטת חיפה וראש החוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל.